‏הצגת רשומות עם תוויות מסכת תענית. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות מסכת תענית. הצג את כל הרשומות

יום שני, 9 ביולי 2012

The Chessed Of Pinchas - Pinchas 5770


The Chidushai Harim asks that it says in Shulchan Aruch Siman 128, that a Kohen who kills someone else even by accident becomes Pasul from Nesias Kapaim (Duchaning). So how could it be that Pinchas by killing Zimri became Dafka a Kohen?
The Teretz that the Chidushai Harim offers is that the reason that a Kohen who kills someone is Pasul from Duchaning is because the Yesoid of Duchaning is the Middah of Chesed (kindness). Someone who kills did something that is the opposite of Chesed so he can’t be the conduit for Chesed.  In the case of Pinchas killing Zimri, the killing came from an Ahavah to Klal Yisrael. It came as a protection to Klal Yisrael. Since it came as a protection to Klal Yisrael, Adaraba, it came as Chesed. Since it came because of the Middas Hachesed it has the opposite effect, that of increased Chesed, which makes it possible for Pinchas to become a Kohen.
This idea was seen in Rav Tzaddoik’s Resisai Laila in a general way. He says that all Mitzvois have the power to be Mehapeich something that seems B’Pashtus to be Din and turn it into a Chesed. He gives as an example from Devarim 14:22 (דברים יד, כב) עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר   The Gemara in Maseches Taanis on 9a (top line) Darshuns the Posuk this way.
One would think that giving money to Tzedakah would make you have less money. However, because there is an aspect of Mitzvah in the giving of the Tzedakah, the result is the opposite. Something that otherwise would be Memayait now becomes something that gives.
The same thing he says by the Ir Hanidachas. When an entire city is killed out, one would think that it makes people into cruel people. The Posuk in Parshas Re’eh says in Devarim 13:18, וְנָתַן-לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ   The result of killing a Ir Hanidachas is that Hakadoish Baruch Hu gives someone the strength and the Middah of Rachmanus.
The Gemara Darshuns in Maseches Shabbos 151b (9 lines from the bottom), תניא ר' גמליאל ברבי אומר (דברים יג) ונתן לך רחמים ורחמך והרבך כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים   Rav Tzaddoik says that when someone mixes a Mitzvah into something that would normally cause a retraction and a negative thing or influence to occur, once the Mitzvah is incorporated into his action the negative influence doesn’t come and just the opposite, it turns into a Davar Toiv.
That is the Middah that we learn from Pinchas, that even though he was involved in Machloikes, he got a Bris of Shaleim. Even though he was involved in Retzicha, he got Chayei Oilam. He got to live for always which is the opposite of Retzicha which is less life, he got a life of Nitzchiyois.

יום רביעי, 27 ביוני 2012

J021 - Miracles - 3-7

"היום הזה אחל גדלך בעיני כל ישראל ... כאשר הייתי עם מה אהיה עמך."

פי' שיעבירם את הירדן כשם שמשה העבירם את ים סוף.

"גשו הנה" רש"י מביא מדרש צמצם את כולם בין בדי הארון. ותימה שנס כזה לא יזכר בפסוק. הגר"י קמנצקי באורייתא יט כת' שנס כזה שא"א להשיג לא נזכר בכתוב.

להלן ד יא כת' רש"י (מסוטה לה.) שהכהנים והארון לא עברו כמו כולם בחרבה אלא הארון נשאום באויר. והק' המכתב מאליהו למה עשה נס זה שנראה כאילו ללא צורך.

עוד צ"ע, מאי רבותא כ"כ שיבקע לו הירדן עד שנומר שיהושע יחשב כמשה, הלא מצינו (חולין ז:) שר' פנחס בן יאיר עשה כן גם הוא?

עוד צ"ע שיש סתירה לכאו' בענין נסים בגמ' תענית. המעשה של ר' חנינא בן דוסא שאמר לבתו שידליק חומץ (כה.), משא"כ המעשה של ר' יוסי דמן יוקרת שאמר לבנו "אתה הטרחת את קונך" (כד.), והקושיא מובנת מאליו.

עוד צ"ע דבברכות נד. תנן שהמתפלל לנס הוא תפלת שוא. וזה סותר לכאו' מש"כ הרמ"א (או"ח קפז ד, תרפ"ב א) שהשוכח על הנסים בבהמ"ז אומר "הרחמן הוא יעשה לנו נסים...".

עוד צ"ע מאחז"ל אין סומכים על הנס ומאידך מצינו פעמים הרבה שסמכו חז"ל על נס כמו (ברכות לג.) אין ערוד ממית אלא החטא ממית. ולא עוד אלא שעוזא (שמואל ב ו ו) נענש על שתמך בארון ולא סמך על הנס.

ע' מכתב מאליהו ד  260 שביאר שיש שני סוגי נס: א) מעשה נגד הטבע ב) הנהגה שלמעלה מהטבע. למשל, כשמשה עלה להר סיני לא אכל מ' יום. וכי לאיזה צורך עשה ה' נס כזה? היה יכול להאכילו גם בשמים? אבל לק"מ שזה הוא מסוג השני, ומשה היה אז למעלה מהטבע לגמרי.

בזה מיושב מעשה דרפב"י שעבר הנהר. הוא היה למעלה מהטבע. וכמו שמסופר בירושלמי שתלמידיו רצו לעבור עמו ולא יכלו, ואמר להם שזה מפני שהוא לעולם לא ציער שום בריה. דהיינו שמדרגתו היתה כזו שהנהר כפוף לו. משא"כ משה ויהושע שקרעו המים גם בשביל כל ישראל - וזה נס מסוג הא'.

הארון ג"כ היה במצב שמחוץ לטבע. ה"נס" שהארון לא תפס מקום לא היה נס סתם; מה הצורך לזה. רק כך היתה הוויתו - מחוץ לטבע. לכן ל"ק מה שהקשינו למה פרח באויר על הירדן. גם מיושב עונש של עוזא - לגבי הארון לא נאמר "אין סומכין על הנס."

לגבי נס חנוכה ג"כ כתוב במ"מ ופחד יצחק שהי' מסוג הזה של חוץ לטבע. וא"כ מובן ששייך לבקש "הרחמן הוא יעשה לנו נסים... כמו שעשית לאבותינו."


בדורנו שאין רואים נסים גלויים, מה יש לנו ללמוד למעשה מהנסים שהיו בימים ההם?

עי' עלי שור ח"ב דף תה, שם הוא מתמודד עם הפרדוקס של היחס שלנו עם הקב"ה. הרי פשוט שבעצם אין לנו שום שייכות להקב"ה, והוא רחוק ממנו תחלית הריחוק, ומ"מ אנו נקראים "עם קרובו", "אלקים קרובים אליו."

באמת זה ענין כללי, שאנו צריכים לעבוד עבודה זאת, לקרב אל עצמנו מושגים ודרגות שלכאורה רחוקים ממנו לגמרי. כמו שבהנת התורה אין אנו יכולים להתקרב למדרגת קדמוננו ועכ"ז עבודתינו היא להבין זאת ולעבוד כפי יכלתנו.

מעשה שהיה בבת שהיתה רושמת לעצמה חשבון נפש מדוקדק ולבכות בכיות גדולות על כל נקודת חסרון שמצאה בעצמה. ובקשו מהר' שלמה וולבה שידבר עמה. אמרה לו, "והלא מספרך 'עלי שור' למדתי הנהגה זאת!" הבת הזאת לא הבינה, שיש דרגות שאין אנו שייכים להם עדיין, ואין לנו לחקותם רק להבין המושג העקרי ולקרבו אצלנו כפי כוחנו.


ר' שוואב בספרו על הסידור מדגיש שבתהלים מזמור קמה ("אשרי") הלשון נד בין לשון נוכח ללשון נסתר. ומסביר כנ"ל שאנחנו קרובים ורחוקים ממנו יתברך בבת אחת. ואומר שלכן נוהגים לנענע בשעת התפלה - מתקרבים להש"י ומרגישים כמה אנו רחוקים ממנו, מתקרבים ומרגישים ריחוק.

ובאמת כל ברכה מתחלת ברוך אתה לשון נוכח והשאר לשון נסתר. (א"ה עי' ריש צדקת הצדיך)

ובצדקת הצדיק קנד כת' "כשם שצריך אדם להאמין בהש"י כך צריך אח"כ להאמין בעצמו. ר"ל שיש להש"ש עסק עמו..."


באמת השאלה איננה חדשה. (ברכות כ.) אמר ליה רב פפא לאביי מאי שנא ראשונים דאתרחיש להו ניסא ומאי שנא אנן דלא מתרחיש לן ניסא... אמר ליה קמאי הוו קא מסרי נפשייהו אקדושת השם אנן לא מסרינן נפשין אקדושת השם.

גם כאן אנו נתקלין בדרגה שממנו והלאה. אצלנו מסירות נפש זה מי שמגישים לו במסיבה גלידה מחלב סתם והוא לא אוכל. אכל עוגה ולא גלידה - זה מסי"נ שלנו... אכן גם כאן צריכים להבין שאל לנו להתייאש או לחקות למדרגות רמות, רק לעבוד כפו דרגה שלנו. לקרב הרחוק.

בחנוכה קורין בפרשת הנשיאים. הנשיאים חשו עגמת נפש על שלא זכו לקחת חלק בנדבת המשכן, ולכן באו בראש לחנך המזבח, דבר שלא נצטוו ישראל עליו ובעצם לא היה. אבל ע"י חשקם חודש על ידם מצוה חדשה, ויתכן שנשאר מצוה לדורות, כמו פסח שני (ע' רמב"ן). וזה מה שהי חסר לאהרן הכהן וניחמו השי"ת בבשורת נס חנוכה. הקשר הוא שגם אז לא היו חייבים להדליק השמן שמצאו אבל חשקו לקיים מצוה אף שלכאו' לא היה שייך, וע"י חיבה זאת הביאו לידי נס כזה של למעלה מהטבע.

חיבה זאת וחשק זה צריכים אנו לקנות. בנס חנוכה היה מסירת נפשם לגבי היונים, היום צריכים להלחם נגד היצה"ר שלנו, שהרחוב נכנסת לבתינו.

החפץ חיים שאל את האמרי אמת בכנסיה הגדולה, למה כתוב (פרשת ראה, דברים יג ה) "אחרי ה' אלקיכם תלכו", שהרי "אחרי" הוא לשון רחוק והול"ל "אחר" שהוא קרוב. ופירש דה"ק אפילו מי שמרגיש שרחוק מה' אל יתייאש מללכת אחריו. והאמרי אמת אמר דוקא מי שמרגיש ריחוק הולך אחריו ולא מי שחושב שהוא קרוב.

יום שני, 30 בינואר 2012

J014 - 2-4 - The Return Of Rachav Hazonah

סתירה לכאורה ברש"י אם רחב היתה זונה או פונדקאית.

קו' תוס' איך החיו את רחב והכתיב "לא תחיה כל נשמה"?
במגילה יד תירצו שרחב לא היתה מהשבעה עממין.
בסוטה לה וגיטין מו תירצו שהאיסור לא חל אז והתחיל אח"כ.
.
אולי י"ל בדעת רש"י שרחב היתה זונה בתחילה אבל כבר עשתה תשובה לפני זה ונעשית פונדקאית, ונתיישב הסתירה ע"ש.
עי' מכילתא פרשת יתרו שאמרה חטאתי בנדה חלה והדלקת הנר. ותמוה שלא היתה יהודיה. והי' נראה מזה שכבר נתגיירה. אלא דצ"ב דלא היו שם ישראל לגיירה.
נר' שכבר קיבלה המצות אף שלא טבלה לשם גירות. ודומיא דבאיש שייך מל ולא טבל ששייך במצות, (עמש"כ בזה בבנין ציון ע"פ תוס' בפרק הערל, לגבי מעשה שהיה בירושלים בדר שמל ולא טבל ודנו אם ישמור שבת או לא) ה"נ באשה דאין מילה יהיה דינה כך בקבלת מצות.


בס' אהבת יהונתן כת' דגבי רחב אנו רואים מדת השי"ת שהבא ליטהר מסייעין לו.
רחב באה לעזור למרגלים ונשכרה היא עצמה בהצלת חייה.

כעי"ז בגמ' המתפלל בעד חבירו והוא צריך לאותו דבר נענה תחילה. לכאו' הכוונה למי שבאמת מתכוון בשביל חבירו, ולא שיבקש מי שצריך לאותו דבר להסכים שיתפללו זל"ז כדי שיענה הוא עצמו, שנמצא שאינו מתפלל על חבירו אלא בשביל עצמו.

אבל במג"א סי' קל ס"ק ב כת' שיותר נכון הנוסח ביה"ר של ברכת כהנים "בין שחלמתי על אחרים בין שחלמו אחרים עלי" שמתפלל בעד חבירו תחילה. ובאמת חולקים עליו האליה רבה (מטעם שנוסחת הש"ס הפוך) והיד המלך בהל' תפלה. (מטעם שאמרנו שכוונת הגמ' למי שמתפלל מחמת שהיטיב לבו עד שטובת חבירו יקר בעיניו מטובת עצמו.)
והתורה תמימה פרשת וירא, וגם בספריו תוספת ברכה בפרשת נשא, ובברוך שאמר, הק' על המג"א קו' אחרת. שכוונת הגמ' למי שמתפלל רק בעד חבירו ולא בעד עצמו כלל.
והמשנה ברורה בהל' ברכת כהנים פוסק דלא כהמג"א.

עוד כת' מג"א בסי' ר"ל סק"ו עוד נ"מ שמי שהתעטש ואמר חבירו "אסותא" יענה הוא "ברוך תהיה" כדי שיהא מתפלל על חבירו.
וכאן כת' המשנה ברורה כדברי המג"א ונראים דבריו כסותרים פסקו בהל' ברכת כהנים?
נר' שהמ"ב לא הסכים לטענת יד המלך אבל הסכים לטענת התורה תמימה ואתי שפיר.

בטעם הדבר כת' החת"ס פר' וירא שדבר זה אינה שכר אלא מציאות בבריאה שהמתפלל לחבירו נענה תחילה.


רחב הורידה אותם בחבל והתפללה באלו חטאתי באלו תמחול לי. ר שוואב הק' שלא יתכן שהיתה זונה  מפורסמת 40 שנה (עי' מסכת תענית דף ה) וכולם עלו בחבל?
ותי' שבאמת באו אצלה בפירסום אבל היו כמה שהתביישו והיא העלה אותם בחבל. והיינו שלא היתה לה החוצפה של מצח אשה זונה טד שלא הבינה שיש בזה בושה, זה הי' "נקודה טובה" שלה. ומשם התחיל תשובתה. וזה יסוד חשוב בתשובה. התשובה מתחלת מנקודת הצלם אלוקים שנשאר שלם. אולי זהו כוונת המשנה "אל תהי רשע בפני עצמך". ומזה הטעם אין מתחילים עשי"ת עם "על חטא".

ובשם הבעש"ט: "אם יהיו נדחך בקצה השמים משם יקבצך... ומשם יקחך". אם יהיה נדחך בקצה הארץ הול"ל? אלא - "אם יהיה נדחך", אם תחטא ותהיה נידח, " בקצה השמים" - ונשאר איזה קצה שמימית בתוכך, "משם יקבצך..." - זוהי מקום התחלת התשובה...