"היום הזה אחל גדלך בעיני כל ישראל ... כאשר הייתי עם מה אהיה עמך."
פי' שיעבירם את הירדן כשם שמשה העבירם את ים סוף.
"גשו הנה" רש"י מביא מדרש צמצם את כולם בין בדי הארון. ותימה שנס כזה לא
יזכר בפסוק. הגר"י קמנצקי באורייתא יט כת' שנס כזה שא"א להשיג לא נזכר
בכתוב.
להלן
ד יא כת' רש"י (מסוטה לה.) שהכהנים והארון לא עברו כמו כולם בחרבה אלא
הארון נשאום באויר. והק' המכתב מאליהו למה עשה נס זה שנראה כאילו ללא צורך.
עוד צ"ע, מאי רבותא כ"כ שיבקע לו הירדן עד שנומר שיהושע יחשב כמשה, הלא מצינו (חולין ז:) שר' פנחס בן יאיר עשה כן גם הוא?
עוד
צ"ע שיש סתירה לכאו' בענין נסים בגמ' תענית. המעשה של ר' חנינא בן דוסא
שאמר לבתו שידליק חומץ (כה.), משא"כ המעשה של ר' יוסי דמן יוקרת שאמר לבנו
"אתה הטרחת את קונך" (כד.), והקושיא מובנת מאליו.
עוד
צ"ע דבברכות נד. תנן שהמתפלל לנס הוא תפלת שוא. וזה סותר לכאו' מש"כ הרמ"א
(או"ח קפז ד, תרפ"ב א) שהשוכח על הנסים בבהמ"ז אומר "הרחמן הוא יעשה לנו
נסים...".
עוד
צ"ע מאחז"ל אין סומכים על הנס ומאידך מצינו פעמים הרבה שסמכו חז"ל על נס
כמו (ברכות לג.) אין ערוד ממית אלא החטא ממית. ולא עוד אלא שעוזא (שמואל ב ו
ו) נענש על שתמך בארון ולא סמך על הנס.
ע'
מכתב מאליהו ד 260 שביאר שיש שני סוגי נס: א) מעשה נגד הטבע ב) הנהגה
שלמעלה מהטבע. למשל, כשמשה עלה להר סיני לא אכל מ' יום. וכי לאיזה צורך עשה
ה' נס כזה? היה יכול להאכילו גם בשמים? אבל לק"מ שזה הוא מסוג השני, ומשה
היה אז למעלה מהטבע לגמרי.
בזה
מיושב מעשה דרפב"י שעבר הנהר. הוא היה למעלה מהטבע. וכמו שמסופר בירושלמי
שתלמידיו רצו לעבור עמו ולא יכלו, ואמר להם שזה מפני שהוא לעולם לא ציער
שום בריה. דהיינו שמדרגתו היתה כזו שהנהר כפוף לו. משא"כ משה ויהושע שקרעו
המים גם בשביל כל ישראל - וזה נס מסוג הא'.
הארון
ג"כ היה במצב שמחוץ לטבע. ה"נס" שהארון לא תפס מקום לא היה נס סתם; מה
הצורך לזה. רק כך היתה הוויתו - מחוץ לטבע. לכן ל"ק מה שהקשינו למה פרח
באויר על הירדן. גם מיושב עונש של עוזא - לגבי הארון לא נאמר "אין סומכין
על הנס."
לגבי
נס חנוכה ג"כ כתוב במ"מ ופחד יצחק שהי' מסוג הזה של חוץ לטבע. וא"כ מובן
ששייך לבקש "הרחמן הוא יעשה לנו נסים... כמו שעשית לאבותינו."
בדורנו שאין רואים נסים גלויים, מה יש לנו ללמוד למעשה מהנסים שהיו בימים ההם?
עי'
עלי שור ח"ב דף תה, שם הוא מתמודד עם הפרדוקס של היחס שלנו עם הקב"ה. הרי
פשוט שבעצם אין לנו שום שייכות להקב"ה, והוא רחוק ממנו תחלית הריחוק, ומ"מ
אנו נקראים "עם קרובו", "אלקים קרובים אליו."
באמת
זה ענין כללי, שאנו צריכים לעבוד עבודה זאת, לקרב אל עצמנו מושגים ודרגות
שלכאורה רחוקים ממנו לגמרי. כמו שבהנת התורה אין אנו יכולים להתקרב למדרגת
קדמוננו ועכ"ז עבודתינו היא להבין זאת ולעבוד כפי יכלתנו.
מעשה
שהיה בבת שהיתה רושמת לעצמה חשבון נפש מדוקדק ולבכות בכיות גדולות על כל
נקודת חסרון שמצאה בעצמה. ובקשו מהר' שלמה וולבה שידבר עמה. אמרה לו, "והלא
מספרך 'עלי שור' למדתי הנהגה זאת!" הבת הזאת לא הבינה, שיש דרגות שאין אנו
שייכים להם עדיין, ואין לנו לחקותם רק להבין המושג העקרי ולקרבו אצלנו כפי
כוחנו.
ר'
שוואב בספרו על הסידור מדגיש שבתהלים מזמור קמה ("אשרי") הלשון נד בין
לשון נוכח ללשון נסתר. ומסביר כנ"ל שאנחנו קרובים ורחוקים ממנו יתברך בבת
אחת. ואומר שלכן נוהגים לנענע בשעת התפלה - מתקרבים להש"י ומרגישים כמה אנו
רחוקים ממנו, מתקרבים ומרגישים ריחוק.
ובאמת כל ברכה מתחלת ברוך אתה לשון נוכח והשאר לשון נסתר. (א"ה עי' ריש צדקת הצדיך)
ובצדקת הצדיק קנד כת' "כשם שצריך אדם להאמין בהש"י כך צריך אח"כ להאמין בעצמו. ר"ל שיש להש"ש עסק עמו..."
באמת
השאלה איננה חדשה. (ברכות כ.) אמר ליה רב פפא לאביי מאי שנא ראשונים
דאתרחיש להו ניסא ומאי שנא אנן דלא מתרחיש לן ניסא... אמר ליה קמאי הוו קא
מסרי נפשייהו אקדושת השם אנן לא מסרינן נפשין אקדושת השם.
גם
כאן אנו נתקלין בדרגה שממנו והלאה. אצלנו מסירות נפש זה מי שמגישים לו
במסיבה גלידה מחלב סתם והוא לא אוכל. אכל עוגה ולא גלידה - זה מסי"נ
שלנו... אכן גם כאן צריכים להבין שאל לנו להתייאש או לחקות למדרגות רמות,
רק לעבוד כפו דרגה שלנו. לקרב הרחוק.
בחנוכה
קורין בפרשת הנשיאים. הנשיאים חשו עגמת נפש על שלא זכו לקחת חלק בנדבת
המשכן, ולכן באו בראש לחנך המזבח, דבר שלא נצטוו ישראל עליו ובעצם לא היה.
אבל ע"י חשקם חודש על ידם מצוה חדשה, ויתכן שנשאר מצוה לדורות, כמו פסח שני
(ע' רמב"ן). וזה מה שהי חסר לאהרן הכהן וניחמו השי"ת בבשורת נס חנוכה.
הקשר הוא שגם אז לא היו חייבים להדליק השמן שמצאו אבל חשקו לקיים מצוה אף
שלכאו' לא היה שייך, וע"י חיבה זאת הביאו לידי נס כזה של למעלה מהטבע.
חיבה זאת וחשק זה צריכים אנו לקנות. בנס חנוכה היה מסירת נפשם לגבי היונים, היום צריכים להלחם נגד היצה"ר שלנו, שהרחוב נכנסת לבתינו.
החפץ
חיים שאל את האמרי אמת בכנסיה הגדולה, למה כתוב (פרשת ראה, דברים יג ה) "אחרי ה' אלקיכם תלכו",
שהרי "אחרי" הוא לשון רחוק והול"ל "אחר" שהוא קרוב. ופירש דה"ק אפילו מי שמרגיש שרחוק מה' אל יתייאש מללכת אחריו. והאמרי אמת אמר דוקא מי שמרגיש ריחוק הולך אחריו ולא מי שחושב שהוא קרוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה