J020 -The Hei Hayediyah

שאו את ארון הברית

הארון נגנז בזמן בית ראשון ובבית שני לא היה ארון.

הגר"י קמנצקי הקשה שהרי יש מצוה לעשות כלי המקדש, ומצוה זו קיימת ועומדת שאם יאבד א' מן הכלים יעשו אחרת. א"כ בבית שני שעשו מחדש כל הכלים שלקחו האויב, למה לא עשו ארון חדש?

ותי', שמטרת הארון היתה להחזיק את הלוחות ולכן נקראת "ארון הברית" דוקא  ולכן כיון שנגנז הארון הראשון עם הלוחות לא היה ענין לעשות ארון חדש.

(אגב בכלי חמדה פרשת פקודי תי' ע"ז שהרי הארון בנס לא החזיק מקום,ולכן לא היה לו מקום מסויים רק שהיתה במקדש, והרי נגנזה הראשון במקדש, ועדיין היה שם ובזה מתקיים מצותו ולא היה צורך לעשות אחרת, ע"ש.)

כאן כתיב "ארון הברית" עם ה' הידיעה על המילה השניה מהתואר. וכן הוא בדרך כלל כמו "אשת האיש" "גיד הנשה" "בית המקדש". אמנם להלן פסוק יד כתוב "הארון הברית" בשני ה'. הגר"י קמנצקי (אמת ליעקב או"ח סי' תקפ"ב, וברכות יב) יישב ד"ז ע"פ הנ"ל. כיון שהארון היה להחזיק הלוחות, נמצא ששמו "ארון-הברית" הוא שם אחד ארוך ("אינו שם נסמך אלא השם עצמו"), וכשנוסף לו ה' שייך להוסיפו בתחלתו: ה"ארון-הברית."

עפ"ז מיישב גם הלשון "המלך המשפט", אשר לכאו' גם קשה למה לא נאמר רק "מלך המשפט". ותי' כנ"ל שאין הקב"ה מלך של משפט אלא מציאות של "מלך המשפט."

בעיקר היסוד הנ"ל שרק המילה השניה מקבלת "ה" כ"כ ר' צדוק בספר אור זרוע לצדיק.

אבל יש הרבה יוצאים מן הכלל כמו "המאור הגדול" "היד הגדולה" "הלילה הזה". וצריך ליישב מהי הכלל ומהי הימה"כ.

ובאמת בהכתב והקבלה דברים לג חולק וסובר שבעצם צריך להיות שני "ה". וכן כת ר' זלמן האנאו בסידור שערי תפילה שיש לומר "בזמן הזה" בפתח עמו "בהזמן הזה" שכן הכלל להיות בשני "ה" , ור' יעקב עמדין השיג עליו בזה.

בעולם המחשבה משמשת אות "ה" לענין יצירה. מנחות כט: - בראשית ב-ד "בהבראם - ב"ה" בראם", שהעוה"ז נברא מכח ה"ה".

וע' כלי יקר פר' לך לך (בראשית יז טו) שנתוסף "ה" לשרה בעבור שיש ב"ה" כח התולדה וסימנך "הא לכם זרע." ורבינו בחיי כת' ששרה רבקה לאה בלהה וזלפה היה להם "ה" אבל לא רחל וחסר לה כח התולדה. לכן אמרה ליעקב שיש לבלהה שני "ה" ולכן תבנה גם היא ממנה. (א"ה ע"ע רבינו בחיי עה"פ אב המון גוים ופסוק ותקרא שמו ראובן.)

ענין ה"ה" במחשבה קשורה לענין "ה" הידיעה בדקדוק. שכח היצירה והתולדה קשורים להחשק החשיבות וההתענינות ששמים בה. אדם מצליח בדבר כשהוא מחשיבו ומרגיש שההדבר ההוא מיוחד בחשיבותו - "ה" הידיעה.

באור גדליהו פרשת וירא דף לג כת' שה"ה" מורכבת מ"ד" ו"י", ה"ד" הוא העולם הגשמי, ד רוחות העולם, וה"י" הוא נקודת כח החיות. וכנ"ל שה"ה" הוא התולדה והחיות שבעוה"ז.

- דברי חיזוק בענין הנ"ל.

המשנ"ב סי' ח סע' ה הביא מהלבוש ועוד הרבה אחרונים שיש לומר "להתעטף בציצית" בשוא כדעת המחבר וכן מנהג הספרדים. סברת הלבוש שכיון שאין לנו תכלת אי אפשר לומר שאנו מתעטפים ב"ה"ציצית. אבל למעשה לא נהגו כן אלא כר' זלמן האנאו (א"ה וב"ח והרבה אחרונים) שחולק, ואמרים "בציצית" בפתח. אולי י"ל כנ"ל שכל מה שאנו עושים אפילו אינה ממש מושלם, צריך להיות "ה"מצוה.

שבת קנא: "שנים אשר אין בהם חפץ (קהלת יב א) - אלו ימות המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה." ותמוה שאנו מתפללים לביאת המשיח ובגמ' אמרינן שאין בהם חפץ. אומרים בשם החפץ חיים שליחידים אה"נ אינו טוב שיבוא ומ"מ להכלל ולכבוד השכינה טוב. אבל בספר "ובא לציון גואל" הרבה להביא ראיות שיש זכות וחובה בימות המשיח. - רש"י שם כת' שאין זכות שכולם יהיו עשירים ולא חובה לקפוץ יד, משמע שבין אדם לחבירו לא יהי אבל בין אדם למקום יהיה. - הרמב"ם בתשובה ט-ב ומלכים ב-ד כת' שנתאוו החכמים לימות המשיח כדי שיוכלו לעבוד את ה' ויזכו לחיי העוה"ב.

ר' שוואב פרשת חיי שרה הק' סתירה דומה לזה בנוגע למלאכים, אם יש להם שכר ועונש. וכת' ליישב, שאה"נ אין בחירה למלאכים אם לעבוד את ה' אבל יש להם נסיון איך לעבוד את ה'. אם יעשוה עם חיות - "ה" הידיעה - או כלאחר יד. ובזה מבאר מה שהקב"ה נסה את אברהם, 60 שנה אחרי "ומצאת את לבבו נאמן לפניך וכרות עמו הברית." הקב"ה ידע שישמע לו, אבל ניסהו לראות אם ישכם בבקר לחבוש חמורו...

אולי י"ל כן לענין ימות המשיח ג"כ. הזכות וחובה יהיה באופן העבודה.

Prophecy With Action - Vaeira 5772

Now for a quick Vort. For the first time I picked up a Maharshag Al Hatorah. The Maharshag was a Posek who was a Talmid of the Maharam Shik in Hungary at the turn of the previous century. He has a quick Vort on the Parsha which too applies to a general Yesod.
We find in the Parsha that Hakadosh Baruch Hu promises in 6:4 (וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתָּם, לָתֵת לָהֶם אֶת-אֶרֶץ כְּנָעַן--אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם, אֲשֶׁר-גָּרוּ בָהּ). The promise to give Eretz Yisrael to the Jewish people. The way that it is phrased is that it is the land of the Avos who lived there (אֲשֶׁר-גָּרוּ בָהּ). Why is it important if the Avos lived there? What is the difference if they lived there or not, Hakadosh Baruch Hu promises it to Klal Yisrael, so we will get it, does it matter that it is (אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם, אֲשֶׁר-גָּרוּ בָהּ)?
The Maharshag answers with a Yesod of the Nevuos of Nach. There are two levels of promise. There is a level where the Navi is told that something will happen. Then there is another level where the Navi is told something will happen and he is told to do something. Some physical action which symbolizes that which is going to take place. Whenever there is an act that symbolizes that which is going to take place it is to show the certainty with which it is going to happen and that subsequent events will not delay it. (אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם, אֲשֶׁר-גָּרוּ בָהּ). The Avos lived, they resided in Eretz Yisrael and not only that, but we find by Avraham Avinu that he was told to walk the length and breadth of Eretz Yisrael in order to make a Kinyan. The Ramban on Parshas Lech Lecha in 12:6 mentions this idea. That that walking was to make the Haftacha (the promise) all the more certain. Therefore, it fits well (אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם, אֲשֶׁר-גָּרוּ בָהּ). Because the Avos lived there that made it all the more certain of (הֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתָּם).