J021 - Miracles - 3-7

"היום הזה אחל גדלך בעיני כל ישראל ... כאשר הייתי עם מה אהיה עמך."

פי' שיעבירם את הירדן כשם שמשה העבירם את ים סוף.

"גשו הנה" רש"י מביא מדרש צמצם את כולם בין בדי הארון. ותימה שנס כזה לא יזכר בפסוק. הגר"י קמנצקי באורייתא יט כת' שנס כזה שא"א להשיג לא נזכר בכתוב.

להלן ד יא כת' רש"י (מסוטה לה.) שהכהנים והארון לא עברו כמו כולם בחרבה אלא הארון נשאום באויר. והק' המכתב מאליהו למה עשה נס זה שנראה כאילו ללא צורך.

עוד צ"ע, מאי רבותא כ"כ שיבקע לו הירדן עד שנומר שיהושע יחשב כמשה, הלא מצינו (חולין ז:) שר' פנחס בן יאיר עשה כן גם הוא?

עוד צ"ע שיש סתירה לכאו' בענין נסים בגמ' תענית. המעשה של ר' חנינא בן דוסא שאמר לבתו שידליק חומץ (כה.), משא"כ המעשה של ר' יוסי דמן יוקרת שאמר לבנו "אתה הטרחת את קונך" (כד.), והקושיא מובנת מאליו.

עוד צ"ע דבברכות נד. תנן שהמתפלל לנס הוא תפלת שוא. וזה סותר לכאו' מש"כ הרמ"א (או"ח קפז ד, תרפ"ב א) שהשוכח על הנסים בבהמ"ז אומר "הרחמן הוא יעשה לנו נסים...".

עוד צ"ע מאחז"ל אין סומכים על הנס ומאידך מצינו פעמים הרבה שסמכו חז"ל על נס כמו (ברכות לג.) אין ערוד ממית אלא החטא ממית. ולא עוד אלא שעוזא (שמואל ב ו ו) נענש על שתמך בארון ולא סמך על הנס.

ע' מכתב מאליהו ד  260 שביאר שיש שני סוגי נס: א) מעשה נגד הטבע ב) הנהגה שלמעלה מהטבע. למשל, כשמשה עלה להר סיני לא אכל מ' יום. וכי לאיזה צורך עשה ה' נס כזה? היה יכול להאכילו גם בשמים? אבל לק"מ שזה הוא מסוג השני, ומשה היה אז למעלה מהטבע לגמרי.

בזה מיושב מעשה דרפב"י שעבר הנהר. הוא היה למעלה מהטבע. וכמו שמסופר בירושלמי שתלמידיו רצו לעבור עמו ולא יכלו, ואמר להם שזה מפני שהוא לעולם לא ציער שום בריה. דהיינו שמדרגתו היתה כזו שהנהר כפוף לו. משא"כ משה ויהושע שקרעו המים גם בשביל כל ישראל - וזה נס מסוג הא'.

הארון ג"כ היה במצב שמחוץ לטבע. ה"נס" שהארון לא תפס מקום לא היה נס סתם; מה הצורך לזה. רק כך היתה הוויתו - מחוץ לטבע. לכן ל"ק מה שהקשינו למה פרח באויר על הירדן. גם מיושב עונש של עוזא - לגבי הארון לא נאמר "אין סומכין על הנס."

לגבי נס חנוכה ג"כ כתוב במ"מ ופחד יצחק שהי' מסוג הזה של חוץ לטבע. וא"כ מובן ששייך לבקש "הרחמן הוא יעשה לנו נסים... כמו שעשית לאבותינו."

בדורנו שאין רואים נסים גלויים, מה יש לנו ללמוד למעשה מהנסים שהיו בימים ההם?

עי' עלי שור ח"ב דף תה, שם הוא מתמודד עם הפרדוקס של היחס שלנו עם הקב"ה. הרי פשוט שבעצם אין לנו שום שייכות להקב"ה, והוא רחוק ממנו תחלית הריחוק, ומ"מ אנו נקראים "עם קרובו", "אלקים קרובים אליו."

באמת זה ענין כללי, שאנו צריכים לעבוד עבודה זאת, לקרב אל עצמנו מושגים ודרגות שלכאורה רחוקים ממנו לגמרי. כמו שבהנת התורה אין אנו יכולים להתקרב למדרגת קדמוננו ועכ"ז עבודתינו היא להבין זאת ולעבוד כפי יכלתנו.

מעשה שהיה בבת שהיתה רושמת לעצמה חשבון נפש מדוקדק ולבכות בכיות גדולות על כל נקודת חסרון שמצאה בעצמה. ובקשו מהר' שלמה וולבה שידבר עמה. אמרה לו, "והלא מספרך 'עלי שור' למדתי הנהגה זאת!" הבת הזאת לא הבינה, שיש דרגות שאין אנו שייכים להם עדיין, ואין לנו לחקותם רק להבין המושג העקרי ולקרבו אצלנו כפי כוחנו.

ר' שוואב בספרו על הסידור מדגיש שבתהלים מזמור קמה ("אשרי") הלשון נד בין לשון נוכח ללשון נסתר. ומסביר כנ"ל שאנחנו קרובים ורחוקים ממנו יתברך בבת אחת. ואומר שלכן נוהגים לנענע בשעת התפלה - מתקרבים להש"י ומרגישים כמה אנו רחוקים ממנו, מתקרבים ומרגישים ריחוק.

ובאמת כל ברכה מתחלת ברוך אתה לשון נוכח והשאר לשון נסתר. (א"ה עי' ריש צדקת הצדיך)

ובצדקת הצדיק קנד כת' "כשם שצריך אדם להאמין בהש"י כך צריך אח"כ להאמין בעצמו. ר"ל שיש להש"ש עסק עמו..."

באמת השאלה איננה חדשה. (ברכות כ.) אמר ליה רב פפא לאביי מאי שנא ראשונים דאתרחיש להו ניסא ומאי שנא אנן דלא מתרחיש לן ניסא... אמר ליה קמאי הוו קא מסרי נפשייהו אקדושת השם אנן לא מסרינן נפשין אקדושת השם.

גם כאן אנו נתקלין בדרגה שממנו והלאה. אצלנו מסירות נפש זה מי שמגישים לו במסיבה גלידה מחלב סתם והוא לא אוכל. אכל עוגה ולא גלידה - זה מסי"נ שלנו... אכן גם כאן צריכים להבין שאל לנו להתייאש או לחקות למדרגות רמות, רק לעבוד כפו דרגה שלנו. לקרב הרחוק.

בחנוכה קורין בפרשת הנשיאים. הנשיאים חשו עגמת נפש על שלא זכו לקחת חלק בנדבת המשכן, ולכן באו בראש לחנך המזבח, דבר שלא נצטוו ישראל עליו ובעצם לא היה. אבל ע"י חשקם חודש על ידם מצוה חדשה, ויתכן שנשאר מצוה לדורות, כמו פסח שני (ע' רמב"ן). וזה מה שהי חסר לאהרן הכהן וניחמו השי"ת בבשורת נס חנוכה. הקשר הוא שגם אז לא היו חייבים להדליק השמן שמצאו אבל חשקו לקיים מצוה אף שלכאו' לא היה שייך, וע"י חיבה זאת הביאו לידי נס כזה של למעלה מהטבע.

חיבה זאת וחשק זה צריכים אנו לקנות. בנס חנוכה היה מסירת נפשם לגבי היונים, היום צריכים להלחם נגד היצה"ר שלנו, שהרחוב נכנסת לבתינו.

החפץ חיים שאל את האמרי אמת בכנסיה הגדולה, למה כתוב (פרשת ראה, דברים יג ה) "אחרי ה' אלקיכם תלכו", שהרי "אחרי" הוא לשון רחוק והול"ל "אחר" שהוא קרוב. ופירש דה"ק אפילו מי שמרגיש שרחוק מה' אל יתייאש מללכת אחריו. והאמרי אמת אמר דוקא מי שמרגיש ריחוק הולך אחריו ולא מי שחושב שהוא קרוב.

The Bracha On The Haggadah - Pesach 5772

As you know, we do not make a Beracha on Sippur Yetzias Mitzrayim. The Rishonim already ask a Kasha and they give various technical reasons for not making a Beracha on Sippur Yetzias Mitzrayim.

The Sfas Emes has an explanation B’derech Hamachshavah. Something that doesn’t contradict the Rishonim but goes well with what the Rishonim say. The Sfas Emes says that in general we do not make a Beracha on any Mitzvah that is Bain Adom L’chaveiro. A Mitzvah which has to do with benefitting another human being. A Mitzvah like Tzedakaka has no Beracha and even a Mitzvah like Kibbud Av V’aim (respecting ones parents) has no Beracha. The reason for that is because the Rambam has taught us that any Mitzvah which is a Mitzvah Sichli which is a logical Mitzvah is something regarding which a person should say I would do this Mitzvah even if the Torah did not obligate me to do so. That is the attitude that a person should have for Mitzvos Sichlios. The idea that even though the Torah did not obligate me to give charity even if the Torah did not obligate me to have respect for my parents I would do so anyway. When you have a Mitzvah which a person would do even if he was not obligated to do it is not appropriate to say a Beracha Asher Kidishanu B’mitzvosav V’tzivanu, blessing HKB”H for having commanded us to do this Mitzvah as if we are only doing it because we were commanded.

Says the Sfas Emes that is the reason that on a Mitzvah Bain Adam L’chaveiro such as giving Tzedakah we do not make a Beracha, because on a Mitzvas Sichli it is inappropriate to say that had Hashem given us holiness by commanding us to do this Mitzvah as if that is the reason, the motivation for doing the Mitzvah. That is true for all Mitzvos Bain Adom L’chaveiro. We talk about Sippur Yetzias Mitzrayim which is not a Mitzvah that is Bain Adam L’chaveiro. It is something that is a Mitzvah Bain Adam L’makom. Nevertheless, the Yesod the main idea of Sippur Yetzias Mitzrayim is feeling Hakaras Hatov, a thanks to HKB”H for having taking us out of Mitzrayim. Here too it makes no sense to say Asher Kidishanu B’mitzvosav V’tzivanu. This is a Mitzvas Sichli. It is a logical Mitzvah that we would have done even had we not been commanded. For that reason we make no Beracha. It is as if we are telling HKB”H this is a Mitzvah that we should understand to do even had we not been commanded. It is a beautiful thought.

Chametz In The Todah - Tzav 5770

The Korban Todah is the only Korban a Yachid can bring that has Chomeitz in it. There is actually a Lav in the beginning of this week’s Parsha against bringing a Korban that has Chomeitz in it. What is the significance of the Chomeitz in the Korban Todah and why is it the only Korban that has Chomeitz in it?

As we approach Pesach we know that Chomeitz is a sign of the Yeitzer Horah. A sign of things that are not good and are not spiritual. Chomeitz is Matzah with hot air in it, a lot of nothing. Therefore, it is a sign of something negative. A Korban Todah is brought after a person was saved from a difficulty as thanksgiving to the Ribboinoi Shel Oilam. A person does not bring a Korban Todah after something good happens to him. If you win the lottery you do not bring this Korban. It is only when you have a Sakana and are saved from it that you bring the Korban Todah. Therefore, Rav Zevin explains the idea of the Chomeitz in the Korban Todah is precisely this, every time a difficulty falls on a person, and a person is faced with a danger and is ultimately saved, you bring a Korban Todah that has Chomeitz and Matzah. You are recognizing that there was Chomeitz, or Aveiros that brought the something negative, and that you were saved. The Korban Todah is the recognition of the Chomeitz and the Matzah of the experience.

As a matter of fact today instead of the Korban Todah we say the Brocha of Hagoimel which says Hagoimel L’chayavim Toivois. We recognize that there was something lacking in us that brought about this Sakanah.

The Har Tzvi, Rav Tzvi Pesach Frank says this is the reason that the custom is that after a woman gives birth she does not say Birchas Hagoimel. It would seem that she should say Birchas Hagoimel as childbirth is deemed a Sakanah?

The Har Tzvi explains, a Korban Todah is brought only for Chayavim Toivois, that a person came into a Sakanah only because of an Aveira, however, a woman who gave birth it is a Mitzvah and not an Aveira that brought her into Sakanah. It is a Mitzvah to have children. So a woman can’t say Hagoimel L’chayavim Toivois because they are not Chayavim.

With this a second question is answered. The Minhag is that Ketanim don’t Bentch Goimel. Every other Beracha we are Mechaneich children to say so why is Birchas Hagoimel different? The simple answer is that our custom is to Bentch Goimel after an Aliyah which a Kattan does not have. However, the Halacha is that you don’t need an Aliyah according to everyone in order to Bentch Goimel. Rav Tzvi Pesach Frank explains that Hagoimel L’chayavim Toivois, and since a Kattan can never be considered Chayav he doesn’t get punishment for those things that he did. If he came into a Sakana it wasn’t because of Chayavim Toivois and therefore the language of the Beracha is totally inappropriate for a Kattan so he wouldn’t Bentch Goimel.

So the explanation of this unique Korban the Korban Todah that has Chomeitz fits well with the concept of Chag HaPesach, the idea that Chomeitz represents negativity or a failing in Avoidas Hashem.

J018 - 2-22 - G-d Is The Travel Agent

כל המוצאות אותם - "מוצאות" ע"פ פשט צריך לפרש "קורות".
בפרשת מסעי כתוב "מוצאיהם למסעיהם" ונתקשו המפרשים לפרשו.
מלבד זה קשה בכלל איך היו שמות לכל המקומות במדבר שממה. שמא תאמר שהיו מקומות מושב, הרי מפורש בירמיה ב-ו ש"לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם".
לכן מוכיחים שהשמות אינם שמות עצמיים קודמים אלא על שם המאורעות נקראו שמותם. מרה על שם המים המרים, רפידים שרפו ידיהם מן התורה, מסה ומריבה וכו'.
וזה פירוש "מוצאיהם למסעיהם" - שהשמות הם של המאורעות - המוצאות אותם.
ויש מזה נפק"מ להלכה לגבי האיסור לשוב מצרים. שהשואל ומשיב סובר שלא נאסר אלא לשוב דרך כל אותם מסעות. אבל אם אינם שמות של מקומות בעצם ואין שם שום ישוב, מן הנמנע לעשות כן ולכאו' ד"ז לא ניתן להאמר.
מוסר השכל שהקב"ה מנהיג הקורות של כאו"א, וכל מקום שיגיע אדם, הוא ע"פ חשבון - המוצאות אותם. כמו שקרה כאן עם המרגלים שהקב"ה הצליח דרכם ותיכף מצאו את רחב.
ויהי בנסוע הארון - להפסיק בין פורענות לפורענות. מה פשר אלו פסוקים דוקא להפסיק בינם? ועוד יל"ע עמש"כ "כתינוק הבורח מבית הספר" - הלא כל המסעות היו על פי ה' בהעלות הענן, ולא נסעו מעצמם כלל, א"כ למה נתגנו ישראל על נסיעה זאת?
אלא פשוט שענין "כתינוק הבורח" נאמר לא על עצם במעשה אלא על הכוונה, שלא נתכוונו בשביל שכך צוה הקב"ה אלא נתכוונו לברוח מסיני. וא"כ מונן שבאו פסוקי ויהי בנסוע הארון - להורות שיסעו על פי ה' דוקא.
ואומרים "ויהי בנסוע" היום בביה"כ כיון שהיא מעין המשכן. ארון נגד ארון, נר תמיד, פרוכת כו'.
וגם עכשיו שאין לנו עמוד ענן ועמוד אש, צריך האדם להבין שכל מסעיו הם - "על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו". (פרשת בהעלתך, במדבר ט כג)
"בורא נפשות רבות וחסרונן" - הנוסח אומר דרשוני. החת"ס פרשת עקב על הפסוק שמע ישראל כת' שלא מובן בעצם להודות על מה שהקב"ה ממלא חסרונות האדם, שהרי ה' ברא גם החסרון, ואילו לא ברא החסרון לא היה צריך למלאותו? אבל הביאור שאדרבא זה "להחיות בהם נפש כל חי" - האדם הולך וגדל דוקא ע"י קשיים וההתמודדות עמהם.
הרב שוואב בספרו על תפילה כת' שהט"ו ברכות השחר מקבילות להט"ו שיר המעלות בתהלים. ונמצא ש"שיר המעלות ממעמקים" מקביל ל"המכין מצעדי גבר" - (א"ה תלוי בגירסאות אם המכין מצעדי גבר קודם לשעשה לי כל צרכי) ללמדך שהעצה להתמודד עם "ממעמקים" היא לשים אל הלב שהקב"ה "מכין מצעדי גבר". על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו.
מנהג העולם להיות מרגלא בפומייהו "אם ירצה השם". השל"ה כותב לומר כן, אבל הוא מתייחס דוקא להליכה, שיאמר אדם "אי"ה אלך למקום פלוני" - כיון שנאמר "על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו".
"מוצאיהם למסעיהם" - עי' צפנת פענח שפי' שבעלמא אדם נוסע מסיבה שרוצה לעזוב מקומו, או שרוצה להגיע למקום אחר. אבל בנ"י במדבר לא כן היו, שהרי המקומות לא היו להם שום משמעות וחשיבות בעצם, כנ"ל, ונסעו רק - "על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו." ועד"ז ביאר הגמ' שבת לא: "כיון דכתיב על פי ה' יחנו כסותר על מנת לבנות במקומו דמי."