שאו את ארון הברית
הארון נגנז בזמן בית ראשון ובבית שני לא היה ארון.
הגר"י
קמנצקי הקשה שהרי יש מצוה לעשות כלי המקדש, ומצוה זו קיימת ועומדת שאם
יאבד א' מן הכלים יעשו אחרת. א"כ בבית שני שעשו מחדש כל הכלים שלקחו האויב,
למה לא עשו ארון חדש?
ותי',
שמטרת הארון היתה להחזיק את הלוחות ולכן נקראת "ארון הברית" דוקא ולכן
כיון שנגנז הארון הראשון עם הלוחות לא היה ענין לעשות ארון חדש.
(אגב
בכלי חמדה פרשת פקודי תי' ע"ז שהרי הארון בנס לא החזיק מקום,ולכן לא היה
לו מקום מסויים רק שהיתה במקדש, והרי נגנזה הראשון במקדש, ועדיין היה שם
ובזה מתקיים מצותו ולא היה צורך לעשות אחרת, ע"ש.)
כאן
כתיב "ארון הברית" עם ה' הידיעה על המילה השניה מהתואר. וכן הוא בדרך כלל
כמו "אשת האיש" "גיד הנשה" "בית המקדש". אמנם להלן פסוק יד כתוב "הארון
הברית" בשני ה'. הגר"י קמנצקי (אמת ליעקב או"ח סי' תקפ"ב, וברכות יב) יישב
ד"ז ע"פ הנ"ל. כיון שהארון היה להחזיק הלוחות, נמצא ששמו "ארון-הברית" הוא
שם אחד ארוך ("אינו שם נסמך אלא השם עצמו"), וכשנוסף לו ה' שייך להוסיפו
בתחלתו: ה"ארון-הברית."
עפ"ז
מיישב גם הלשון "המלך המשפט", אשר לכאו' גם קשה למה לא נאמר רק "מלך
המשפט". ותי' כנ"ל שאין הקב"ה מלך של משפט אלא מציאות של "מלך המשפט."
בעיקר היסוד הנ"ל שרק המילה השניה מקבלת "ה" כ"כ ר' צדוק בספר אור זרוע לצדיק.
אבל יש הרבה יוצאים מן הכלל כמו "המאור הגדול" "היד הגדולה" "הלילה הזה". וצריך ליישב מהי הכלל ומהי הימה"כ.
ובאמת
בהכתב והקבלה דברים לג חולק וסובר שבעצם צריך להיות שני "ה". וכן כת ר'
זלמן האנאו בסידור שערי תפילה שיש לומר "בזמן הזה" בפתח עמו "בהזמן הזה"
שכן הכלל להיות בשני "ה" , ור' יעקב עמדין השיג עליו בזה.
בעולם המחשבה משמשת אות "ה" לענין יצירה. מנחות כט: - בראשית ב-ד "בהבראם - ב"ה" בראם", שהעוה"ז נברא מכח ה"ה".
וע'
כלי יקר פר' לך לך (בראשית יז טו) שנתוסף "ה" לשרה בעבור שיש ב"ה" כח
התולדה וסימנך "הא לכם זרע." ורבינו בחיי כת' ששרה רבקה לאה בלהה וזלפה היה
להם "ה" אבל לא רחל וחסר לה כח התולדה. לכן אמרה ליעקב שיש לבלהה שני "ה"
ולכן תבנה גם היא ממנה. (א"ה ע"ע רבינו בחיי עה"פ אב המון גוים ופסוק ותקרא
שמו ראובן.)
ענין
ה"ה" במחשבה קשורה לענין "ה" הידיעה בדקדוק. שכח היצירה והתולדה קשורים
להחשק החשיבות וההתענינות ששמים בה. אדם מצליח בדבר כשהוא מחשיבו ומרגיש
שההדבר ההוא מיוחד בחשיבותו - "ה" הידיעה.
באור
גדליהו פרשת וירא דף לג כת' שה"ה" מורכבת מ"ד" ו"י", ה"ד" הוא העולם
הגשמי, ד רוחות העולם, וה"י" הוא נקודת כח החיות. וכנ"ל שה"ה" הוא התולדה
והחיות שבעוה"ז.
- דברי חיזוק בענין הנ"ל.
המשנ"ב
סי' ח סע' ה הביא מהלבוש ועוד הרבה אחרונים שיש לומר "להתעטף בציצית" בשוא
כדעת המחבר וכן מנהג הספרדים. סברת הלבוש שכיון שאין לנו תכלת אי אפשר
לומר שאנו מתעטפים ב"ה"ציצית. אבל למעשה לא נהגו כן אלא כר' זלמן האנאו
(א"ה וב"ח והרבה אחרונים) שחולק, ואמרים "בציצית" בפתח. אולי י"ל כנ"ל שכל
מה שאנו עושים אפילו אינה ממש מושלם, צריך להיות "ה"מצוה.
שבת
קנא: "שנים אשר אין בהם חפץ (קהלת יב א) - אלו ימות המשיח שאין בהם לא
זכות ולא חובה." ותמוה שאנו מתפללים לביאת המשיח ובגמ' אמרינן שאין בהם
חפץ. אומרים בשם החפץ חיים שליחידים אה"נ אינו טוב שיבוא ומ"מ להכלל ולכבוד
השכינה טוב. אבל בספר "ובא לציון גואל" הרבה להביא ראיות שיש זכות וחובה
בימות המשיח. - רש"י שם כת' שאין זכות שכולם יהיו עשירים ולא חובה לקפוץ
יד, משמע שבין אדם לחבירו לא יהי אבל בין אדם למקום יהיה. - הרמב"ם בתשובה
ט-ב ומלכים ב-ד כת' שנתאוו החכמים לימות המשיח כדי שיוכלו לעבוד את ה'
ויזכו לחיי העוה"ב.
ר'
שוואב פרשת חיי שרה הק' סתירה דומה לזה בנוגע למלאכים, אם יש להם שכר
ועונש. וכת' ליישב, שאה"נ אין בחירה למלאכים אם לעבוד את ה' אבל יש להם
נסיון איך
לעבוד את ה'. אם יעשוה עם חיות - "ה" הידיעה - או כלאחר יד. ובזה מבאר מה
שהקב"ה נסה את אברהם, 60 שנה אחרי "ומצאת את לבבו נאמן לפניך וכרות עמו
הברית." הקב"ה ידע שישמע לו, אבל ניסהו לראות אם ישכם בבקר לחבוש חמורו...
אולי י"ל כן לענין ימות המשיח ג"כ. הזכות וחובה יהיה באופן העבודה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה