The Chessed Of Pinchas - Pinchas 5770

The Chidushai Harim asks that it says in Shulchan Aruch Siman 128, that a Kohen who kills someone else even by accident becomes Pasul from Nesias Kapaim (Duchaning). So how could it be that Pinchas by killing Zimri became Dafka a Kohen?

The Teretz that the Chidushai Harim offers is that the reason that a Kohen who kills someone is Pasul from Duchaning is because the Yesoid of Duchaning is the Middah of Chesed (kindness). Someone who kills did something that is the opposite of Chesed so he can’t be the conduit for Chesed.  In the case of Pinchas killing Zimri, the killing came from an Ahavah to Klal Yisrael. It came as a protection to Klal Yisrael. Since it came as a protection to Klal Yisrael, Adaraba, it came as Chesed. Since it came because of the Middas Hachesed it has the opposite effect, that of increased Chesed, which makes it possible for Pinchas to become a Kohen.

This idea was seen in Rav Tzaddoik’s Resisai Laila in a general way. He says that all Mitzvois have the power to be Mehapeich something that seems B’Pashtus to be Din and turn it into a Chesed. He gives as an example from Devarim 14:22 (דברים יד, כב) עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר   The Gemara in Maseches Taanis on 9a (top line) Darshuns the Posuk this way.

One would think that giving money to Tzedakah would make you have less money. However, because there is an aspect of Mitzvah in the giving of the Tzedakah, the result is the opposite. Something that otherwise would be Memayait now becomes something that gives.

The same thing he says by the Ir Hanidachas. When an entire city is killed out, one would think that it makes people into cruel people. The Posuk in Parshas Re’eh says in Devarim 13:18, וְנָתַן-לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ   The result of killing a Ir Hanidachas is that Hakadoish Baruch Hu gives someone the strength and the Middah of Rachmanus.

The Gemara Darshuns in Maseches Shabbos 151b (9 lines from the bottom), תניא ר' גמליאל ברבי אומר (דברים יג) ונתן לך רחמים ורחמך והרבך כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים   Rav Tzaddoik says that when someone mixes a Mitzvah into something that would normally cause a retraction and a negative thing or influence to occur, once the Mitzvah is incorporated into his action the negative influence doesn’t come and just the opposite, it turns into a Davar Toiv.

That is the Middah that we learn from Pinchas, that even though he was involved in Machloikes, he got a Bris of Shaleim. Even though he was involved in Retzicha, he got Chayei Oilam. He got to live for always which is the opposite of Retzicha which is less life, he got a life of Nitzchiyois.

The Parah & The Eigel - Chukas 5769

At the beginning of Parshas Chukas in Perek Yud Tes Posuk Aleph and Bais the Posuk says Vayidabeir Hashem El Moshe V’el Aharon Leimor. Zois Chukas Hatoirah Asher Tzivah Hashem Leimor. The word Leimor is mentioned an extra time. The first Leimor is typical. Why is the second Leimor there? The Ksav Soifer explains something else about the beginning of the Parshah. Rashi in Perek Yud Tes Posuk Chaf Bais in D”H Parah Aduma says the connection between Parah Aduma and the Eigel is that the Inyan of the Para Aduma is that the same way a child’s mother comes and wipes away the filth so to let the cow come and atone for the Eigel. The connection between the Para Aduma and the Eigel is vague as to exactly what it is. The Ksav Soifer gives us a nice connection. We have a Kabalah that the Choitim by the Eigel were the Eiruv Rav. They were the ones who wanted to make the Avoida Zarah. Klal Yisrael who had Kashas as to where Moshe Rabbeinu was since the time was up, just followed along. Klal Yisroel’s history especially in Galus is always a challenge. The Goy asks questions and puts a Yid on the defensive and then he feels uncomfortable and is in Sakana. By the Para Aduma, Rashi brings that idea when he says, in Posuk Bais, L’fi ShehaSatan V’umois Haoilam Moinin Es Yisroel Loimer, Mah Hamitzva Hazois, Umah Tam Yesh Ba? Dafka here we say, Zois Chukas Hatoirah, that there is no reason. This is supposed to be our Chizuk against our association with the Eiruv Rav to be strong in what is correct even without knowing the reason. That is the Kaparah. The second Leimor is Hashem telling Moshe to tell Klal Yisroel that Dafka here is where it is Zois Chukas Hatoirah without a reason.

Wasn't Moshe Tamei? - Chukas 5770

The question of the week is: The Gemara in Gittin 60a on the bottom to 60b on the top says that the Parsha of Parah Adumah was taught to Klal Yisrael on the day that the Mishkan was set up, on Rosh Choidesh Nissan. אי נמי לכדרבי לוי דאמר רבי לוי שמנה פרשיות נאמרו ביום שהוקם בו המשכן אלו הן פרשת כהנים ופרשת לוים ופרשת טמאים ופרשת שילוח טמאים ופרשת אחרי מות ופרשת שתויי יין ופרשת נרות ופרשת פרה אדומה  They had been told about Parah Adumah at Marah. The first Parah Adumah ever was prepared on the second day of Nissan. Why was it not done earlier? One of the requirements as listed in the Posuk 19:4 is ד  וְלָקַח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, מִדָּמָהּ--בְּאֶצְבָּעוֹ; וְהִזָּה אֶל-נֹכַח פְּנֵי אֹהֶל-מוֹעֵד, מִדָּמָהּ--שֶׁבַע פְּעָמִים  that there should be an Ohel Moed, so until there was a Mishkan there can be no Parah Adumah.
Moshe Rabbeinu served as Kohen Gadol the week before Rosh Choidesh Nissan. Moshe Rabbeinu should have been a Tamei Meis as there was no Parah Adumah at that time, so how was he able to be Meshameish as a Kohen Gadol especially if the obligation of the Parah Adumah had already been taught at Marah? You might argue that maybe Moshe Rabbeinu wore gloves all the time and made sure not to become Tamei. However, we find that Moshe Rabbeinu was Oisek with Aroinoi Shel Yosef, he is credited with taking Yosef’s coffin into the Midbar and we know that the Aroinoi Shel Yosef is Metamei because the whole Mitzvah of Pesach Sheini came about because of the people who were Tamei Meis from carrying the Aron of Yosef. So Moshe Rabbeinu should have been Tamei, so how could he have served as the Kohen Gadol during the Shivas Yimei Hamiluim?  

Gloves - Chukas 5770

On the topic of the Parah Aduma we have to understand a little bit about Tumah. When Moshiach will come Bim’heira B’yamainu, we will once again be Noiheg Tumah and Taharah and everything will be divided between things that are Tamei and things that are Tahor. We will have to have a separate set of dishes for the days of Tumah and Taharah unless you want to use plastic. We will have to have a separate car for Tumah and Taharah.
At the end of Megillas Rus in 4:7 we learn  ז  וְזֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל עַל-הַגְּאֻלָּה וְעַל-הַתְּמוּרָה, לְקַיֵּם כָּל-דָּבָר, שָׁלַף אִישׁ נַעֲלוֹ, וְנָתַן לְרֵעֵהוּ; וְזֹאת הַתְּעוּדָה, בְּיִשְׂרָאֵל The custom was to do a Kinyan Chalipin which today we do with a handkerchief that is used when you sell your Chameitz or by the Kesubah and that exchange creates a Kinyan. The custom in those days was to use a Na’al as is used in the Posuk which some want to say means a shoe, however, others like the Even Ezer here  and Rabbeinu Bachye in Parshas Shemos want to say it means a glove. If it meant a shoe it would have said Na’aloi Mei’al Ragloi so here it means a glove. The question is why was everyone wearing gloves? The Teretz is that in a world of Tumah and Taharah you want to wear gloves.
Let’s say you have a friend who went to a Levaya, he is now an Av Hatumah. The Meis is an Avi Avois Hatumah and he became an Av Hatumah. If you shake his hand you become a Rishoin L’tumah. A person can’t become a Sheini, however, as just illustrated; it can happen that a person becomes a Rishoin. For that reason it was common to wear gloves. If a person who was at a Levaya shakes your hand and you are wearing a glove than the glove becomes a Rishoin and the Tumah is not transmitted to the person wearing the glove. So it was a wise practice in those days to always wear a glove.
We read in the Haftoirah to Parshas Zachar that Shmuel kills Agag. Shmuel 1 15:33 לג  וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל--כַּאֲשֶׁר שִׁכְּלָה נָשִׁים חַרְבֶּךָ, כֵּן-תִּשְׁכַּל מִנָּשִׁים אִמֶּךָ; וַיְשַׁסֵּף שְׁמוּאֵל אֶת-אֲגָג לִפְנֵי יְרוָר, בַּגִּלְגָּל  If Shmuel was a Nazir how could he become Tamei by killing Agag? The answer may be the same that he wore perhaps 2 gloves and the outside glove became the Av Hatumah and the inside glove became the Rishoin L’tumah and the Tumah is not transmitted then to a human being as a Sheini.

Torah & Midbar - Chukas 5770

21:18 – 19 יח  בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים, כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם, בִּמְחֹקֵק, בְּמִשְׁעֲנֹתָם; וּמִמִּדְבָּר, מַתָּנָה יט  וּמִמַּתָּנָה, נַחֲלִיאֵל; וּמִנַּחֲלִיאֵל, בָּמוֹת   Chazal interpret the word Matana to mean the Toirah. The Gemara in Eiruvin says that if a person behaves humbly like a Midbar that everyone treads upon, then he is Zoiche that Toirah is given to him as a gift. This idea that Toirah is given as a gift to someone who behaves with humility is one of the 48 things that you are Koine Toirah with.
In the Sefer Yikar Tiferes he explains that this is the way we begin Eloikai Nitzar at the end of Shemone Esrei when we say V’nafshi K’afar Lakoil Ti’ye. This is the concept of a person who treats his own honor and Nefesh as like the dust upon which everyone treads. We follow that with a Bakasha that P’sach Libi B’soirasecha that Hashem should open our hearts to Toirah.
There is a Teshuva in the Netziv’s Maishiv Davar, that a Talmid Chochom was Niftar and he left in his will that his Chidushai Toirah that he learned while learning a Sugya can be published, however, his Teshuvas to people can’t be published because he was not into the Sugya and he didn’t trust himself that the Teshuvas were reliable to print. The children wanted to know if they were Mechuyav to follow the father’s command of not publishing the Teshuvas or is the Toirah not his and he is not in control of the concepts he came up with.
The Netziv bases his answer on our Posuk of וּמִמִּדְבָּר, מַתָּנָה  The Psak he gives is that Toirah can’t belong to a person. Someone can choose where to disseminate his Chiddushim and who to teach it to, that is his right. However, a person can’t say he doesn’t want anyone to have it, as that is not his right.

Suddenly "Desert"ed - Chukas 5770

Rabbi Reisman – Parshas Chukas 5770
20:5 ה  וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ, מִמִּצְרַיִם, לְהָבִיא אֹתָנוּ, אֶל-הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה:  לֹא מְקוֹם זֶרַע, וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן, וּמַיִם אַיִן, לִשְׁתּוֹת  Why did you bring us up from Mitzrayim to this terrible place, it is not a place of planting, nor of figs, grapes, or pomegranates, and there is no water to drink.  The idea that it is not a place of planting is brought in Shulchan Aruch in Hilchos Kisui Hadam Siman 28, where it says that earth of the desert is not acceptable to be used for Kisui Hadam because you need Afar Haraui Litzmoiach, earth from which things can grow and since in the Midbar things can’t grow, it is not good earth. 
We have a difficulty from Parshas Shelach 15:32 where we learned the story of the Mekoishesh Eitzim. לב  וַיִּהְיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, בַּמִּדְבָּר; וַיִּמְצְאוּ, אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים--בְּיוֹם הַשַּׁבָּת  This is the story of the person who according to the Gemara in Maseches Bava Basra 119a cut something that was growing from the ground on Shabbos which is the Issur of Toilesh and Koitzer. According to others he was Me’ameir, which is gathering things in the place that it grew. Either way, wood did grow in the Midbar. This would seem to contradict the Posuk here in Parshas Chukas that says that the Midbar is not a Makoim Zera, meaning that things can’t grow in the Midbar.
A second question. They complain that it is not a place of planting and that they do not have water. For the last 39 ½ years they had water however, now after Miriam’s death they do not have water. However, the complaint that they can’t plant anything is not something new, they had already lived like this in the Midbar for the last 39 ½ years. Why all of a sudden are they complaining now that it is not a place that things can grow?
A third question. It is not the nature of a person, who has never experienced something to complain about the lack of it, so since most of this generation had grown up in the Midbar why did they have this complaint about things not growing in the first place? 
The Ohr Hachaim Hakadoish on the story of the Mekoishesh Eitzim in Parshas Shelach asks why did the Posuk say  וַיִּהְיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, בַּמִּדְבָּר  if throughout the whole Sefer Bamidbar the Yidden were in the Midbar? The Posuk is telling us that when Klal Yisrael was in the Midbar the Midbar was different. Normally nothing grew in the Midbar, however, when Klal Yisrael was in the Midbar the Be’eir Shel Miriam not only gave Klal Yisrael water to drink but also provided nutrients for the Midbar for things to grow like orchards and gardens. So the Posuk is really coming to answer our question. The Bnei Yisrael were in the Midbar and then there was a Mekoishesh Eitzim, because it was possible to find things growing in the Midbar at this time because of the Be’eir Shel Miriam. Mimeila all the questions are answered. This is why they were missing things that grew because Miriam had been Nifteres and there was no water to give nutrients to the earth in order that things should grow.

J021 - Miracles - 3-7

"היום הזה אחל גדלך בעיני כל ישראל ... כאשר הייתי עם מה אהיה עמך."

פי' שיעבירם את הירדן כשם שמשה העבירם את ים סוף.

"גשו הנה" רש"י מביא מדרש צמצם את כולם בין בדי הארון. ותימה שנס כזה לא יזכר בפסוק. הגר"י קמנצקי באורייתא יט כת' שנס כזה שא"א להשיג לא נזכר בכתוב.

להלן ד יא כת' רש"י (מסוטה לה.) שהכהנים והארון לא עברו כמו כולם בחרבה אלא הארון נשאום באויר. והק' המכתב מאליהו למה עשה נס זה שנראה כאילו ללא צורך.

עוד צ"ע, מאי רבותא כ"כ שיבקע לו הירדן עד שנומר שיהושע יחשב כמשה, הלא מצינו (חולין ז:) שר' פנחס בן יאיר עשה כן גם הוא?

עוד צ"ע שיש סתירה לכאו' בענין נסים בגמ' תענית. המעשה של ר' חנינא בן דוסא שאמר לבתו שידליק חומץ (כה.), משא"כ המעשה של ר' יוסי דמן יוקרת שאמר לבנו "אתה הטרחת את קונך" (כד.), והקושיא מובנת מאליו.

עוד צ"ע דבברכות נד. תנן שהמתפלל לנס הוא תפלת שוא. וזה סותר לכאו' מש"כ הרמ"א (או"ח קפז ד, תרפ"ב א) שהשוכח על הנסים בבהמ"ז אומר "הרחמן הוא יעשה לנו נסים...".

עוד צ"ע מאחז"ל אין סומכים על הנס ומאידך מצינו פעמים הרבה שסמכו חז"ל על נס כמו (ברכות לג.) אין ערוד ממית אלא החטא ממית. ולא עוד אלא שעוזא (שמואל ב ו ו) נענש על שתמך בארון ולא סמך על הנס.

ע' מכתב מאליהו ד  260 שביאר שיש שני סוגי נס: א) מעשה נגד הטבע ב) הנהגה שלמעלה מהטבע. למשל, כשמשה עלה להר סיני לא אכל מ' יום. וכי לאיזה צורך עשה ה' נס כזה? היה יכול להאכילו גם בשמים? אבל לק"מ שזה הוא מסוג השני, ומשה היה אז למעלה מהטבע לגמרי.

בזה מיושב מעשה דרפב"י שעבר הנהר. הוא היה למעלה מהטבע. וכמו שמסופר בירושלמי שתלמידיו רצו לעבור עמו ולא יכלו, ואמר להם שזה מפני שהוא לעולם לא ציער שום בריה. דהיינו שמדרגתו היתה כזו שהנהר כפוף לו. משא"כ משה ויהושע שקרעו המים גם בשביל כל ישראל - וזה נס מסוג הא'.

הארון ג"כ היה במצב שמחוץ לטבע. ה"נס" שהארון לא תפס מקום לא היה נס סתם; מה הצורך לזה. רק כך היתה הוויתו - מחוץ לטבע. לכן ל"ק מה שהקשינו למה פרח באויר על הירדן. גם מיושב עונש של עוזא - לגבי הארון לא נאמר "אין סומכין על הנס."

לגבי נס חנוכה ג"כ כתוב במ"מ ופחד יצחק שהי' מסוג הזה של חוץ לטבע. וא"כ מובן ששייך לבקש "הרחמן הוא יעשה לנו נסים... כמו שעשית לאבותינו."

בדורנו שאין רואים נסים גלויים, מה יש לנו ללמוד למעשה מהנסים שהיו בימים ההם?

עי' עלי שור ח"ב דף תה, שם הוא מתמודד עם הפרדוקס של היחס שלנו עם הקב"ה. הרי פשוט שבעצם אין לנו שום שייכות להקב"ה, והוא רחוק ממנו תחלית הריחוק, ומ"מ אנו נקראים "עם קרובו", "אלקים קרובים אליו."

באמת זה ענין כללי, שאנו צריכים לעבוד עבודה זאת, לקרב אל עצמנו מושגים ודרגות שלכאורה רחוקים ממנו לגמרי. כמו שבהנת התורה אין אנו יכולים להתקרב למדרגת קדמוננו ועכ"ז עבודתינו היא להבין זאת ולעבוד כפי יכלתנו.

מעשה שהיה בבת שהיתה רושמת לעצמה חשבון נפש מדוקדק ולבכות בכיות גדולות על כל נקודת חסרון שמצאה בעצמה. ובקשו מהר' שלמה וולבה שידבר עמה. אמרה לו, "והלא מספרך 'עלי שור' למדתי הנהגה זאת!" הבת הזאת לא הבינה, שיש דרגות שאין אנו שייכים להם עדיין, ואין לנו לחקותם רק להבין המושג העקרי ולקרבו אצלנו כפי כוחנו.

ר' שוואב בספרו על הסידור מדגיש שבתהלים מזמור קמה ("אשרי") הלשון נד בין לשון נוכח ללשון נסתר. ומסביר כנ"ל שאנחנו קרובים ורחוקים ממנו יתברך בבת אחת. ואומר שלכן נוהגים לנענע בשעת התפלה - מתקרבים להש"י ומרגישים כמה אנו רחוקים ממנו, מתקרבים ומרגישים ריחוק.

ובאמת כל ברכה מתחלת ברוך אתה לשון נוכח והשאר לשון נסתר. (א"ה עי' ריש צדקת הצדיך)

ובצדקת הצדיק קנד כת' "כשם שצריך אדם להאמין בהש"י כך צריך אח"כ להאמין בעצמו. ר"ל שיש להש"ש עסק עמו..."

באמת השאלה איננה חדשה. (ברכות כ.) אמר ליה רב פפא לאביי מאי שנא ראשונים דאתרחיש להו ניסא ומאי שנא אנן דלא מתרחיש לן ניסא... אמר ליה קמאי הוו קא מסרי נפשייהו אקדושת השם אנן לא מסרינן נפשין אקדושת השם.

גם כאן אנו נתקלין בדרגה שממנו והלאה. אצלנו מסירות נפש זה מי שמגישים לו במסיבה גלידה מחלב סתם והוא לא אוכל. אכל עוגה ולא גלידה - זה מסי"נ שלנו... אכן גם כאן צריכים להבין שאל לנו להתייאש או לחקות למדרגות רמות, רק לעבוד כפו דרגה שלנו. לקרב הרחוק.

בחנוכה קורין בפרשת הנשיאים. הנשיאים חשו עגמת נפש על שלא זכו לקחת חלק בנדבת המשכן, ולכן באו בראש לחנך המזבח, דבר שלא נצטוו ישראל עליו ובעצם לא היה. אבל ע"י חשקם חודש על ידם מצוה חדשה, ויתכן שנשאר מצוה לדורות, כמו פסח שני (ע' רמב"ן). וזה מה שהי חסר לאהרן הכהן וניחמו השי"ת בבשורת נס חנוכה. הקשר הוא שגם אז לא היו חייבים להדליק השמן שמצאו אבל חשקו לקיים מצוה אף שלכאו' לא היה שייך, וע"י חיבה זאת הביאו לידי נס כזה של למעלה מהטבע.

חיבה זאת וחשק זה צריכים אנו לקנות. בנס חנוכה היה מסירת נפשם לגבי היונים, היום צריכים להלחם נגד היצה"ר שלנו, שהרחוב נכנסת לבתינו.

החפץ חיים שאל את האמרי אמת בכנסיה הגדולה, למה כתוב (פרשת ראה, דברים יג ה) "אחרי ה' אלקיכם תלכו", שהרי "אחרי" הוא לשון רחוק והול"ל "אחר" שהוא קרוב. ופירש דה"ק אפילו מי שמרגיש שרחוק מה' אל יתייאש מללכת אחריו. והאמרי אמת אמר דוקא מי שמרגיש ריחוק הולך אחריו ולא מי שחושב שהוא קרוב.