רש"י רפ"ב ורד"ק רפ"ג כת' שלפי חשבון הלכו המרגלים תוך ימי אבל של משה שהתאבלו עליו שלושים יום.
שבי' ניסן עברו הירדן והשלשים תמו בז' ניסן.
הגר"א חולק עליהם דלא יתכן שילכו בתוך האבילות ועושה חשבון שאדר הי' מעובר ומקצת היום ככולו ע"ש.
זה דרכו של הגר"א שחולק על הראשונים ואפי' להלכה למעשה.
החיי אדם בהקדמת ס' זכרו תורת משה כת' עליו שהוא "כאחד מן הראשונים".
בס' הגאון החסיד מווילנא כת' ששאלו הגר"ח מוואלאזין אם הוא כאמורא והשיב ח"ו לא כאמורא, אולי כהרמב"ם.
החזו"א כת' באגרת ל"ב "אנו מתייחסין להגר"א בשורה של משה רבינו עזרא הסופר רבינו הק' ר' אשי הרמב"ם הגר"א... נחשב כא' מן הראשונים"
האגרות משה ח"א תשובה כ"ד: "הגר"א הוא בתראה והסכימו עליו כל העולם שהוא גדול טובא... והלכה כבתראה"
בחיי אדם (היה מחותנו) הביא דברי הגר"א ולפעמים חלק עליו. ובנשמת אדם נמנע מלהזכירו כלל. בהקדמתו (בכמה דפוסים) הסביר שאחרי שיצא החיי אדם שמע דבת רבים שרננו על שחלק על הגר"א. וכת' שהגר"א ניחא לי' כשמפלפלים בדבריו וזה דרך ההלכה.
צריך להבין מה שהבטיחו לרחב להחיותה בלי לשאול יהושע והסנהדרין.
על איסור לא תחיה כל נשמה כבר דיברנו בזה בשיטת רש"י ותוס'. אבל יש אזהרה בפרשת מסעי שהנשארים יהיו "לשיכים בעיניכם" ופי' רמב"ן שאין הכוונה שיצערו אותנו גופנית אלא שמעשיהם ישפיעו עלינו.
מהרש"א יבמות סו. הק' למה לא שבר משה את הלוחות עד שראה העגל, הרי כבר ידע שעשוהות שהקב"ה הגיד לו. ותי' הגר"א במגילת אסתר ה יד לא תהא שמיעה גדולה מראייה. (ראש השנה). ותמה האגרות משה יו"ד א רכג ואו"ח ג נ, אם הקב"ה אמר לו אז ידע בבירור גמור. הסביר ר' הוטנר בפחד יצחק סוכות שכוונת הגר"א אינה לענין בירור, אלא שראייה פועלת בנפש הרואה יותר מידיעה.
וביאר בזה הפח"י הטעם שנתעטף הקב"ה והראה דוקא למשה סדר תפלה. ובפרשת מקץ "את אשר ה' עושה הראה את פרעה."
דברי יואל פרשת ראה כת' שבתורה "ראה" פירושה ראה והתבונן.
ר' צדוק צדקת הצדיק רה כת' שהאזנים קשורים למח והעינים קשורים ללב. שורייקי דעינא בליבא תליא.
ובה מתרץ בספר אחרי רואי, קו' המנ"ח למה לא נמנו לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם לשני לאווין. שהכל ענין א'.
ובלעם לא נסה לקלל בנ"י בביתו אלא הלך לראותם "וירא משם קצה העם". וכשלא הצליח עבר למקום אחר "אפס קצהו תראה". ובסוף ברכם כאשר "וירא את ישראל שוכן לשבטיו".
במדרש יורח את ריח בגדיו - ריח בוגדיו כגון יוסף משיתא אשר סירב ליכנס למקדש שנית ומסר נפשו עח קידוש השם. מה גרם הפוכו בן רגע ממועל בהקדש למוסר נפש? רגע א' של ראיית בית המקדש אפע' בחורבנה פעל זאת! (הרב מפונביז הובא בס' יקר תפארת).
הרינו רואים כח פעולת חוש הראייה לטובה. בגלל זה אנו מתפללים ותחזינה עינינו בשובך לציון.
מוסר בענין ראי'. שיהיו תמונות של גדולים בבית. ספרים על השלחן. מעשה עם ספרי משה רייזמאן ז"ל שהחליט להשאירם בבית אחר פטירתו. מעשה עם הדר"ח שמולאביץ ז"ל שבחור התלונן שאין מקום בבית המדרש ומיד קם הגר"ח ללכת - לראות!
ר' יעקב קמנצקי אמר שהמלאכים הלכו אל לוט שאולי בראותם את המלאכים יושפעו לטובה. מעשה עם הסבא מסלבודקה.
שבי' ניסן עברו הירדן והשלשים תמו בז' ניסן.
הגר"א חולק עליהם דלא יתכן שילכו בתוך האבילות ועושה חשבון שאדר הי' מעובר ומקצת היום ככולו ע"ש.
זה דרכו של הגר"א שחולק על הראשונים ואפי' להלכה למעשה.
החיי אדם בהקדמת ס' זכרו תורת משה כת' עליו שהוא "כאחד מן הראשונים".
בס' הגאון החסיד מווילנא כת' ששאלו הגר"ח מוואלאזין אם הוא כאמורא והשיב ח"ו לא כאמורא, אולי כהרמב"ם.
החזו"א כת' באגרת ל"ב "אנו מתייחסין להגר"א בשורה של משה רבינו עזרא הסופר רבינו הק' ר' אשי הרמב"ם הגר"א... נחשב כא' מן הראשונים"
האגרות משה ח"א תשובה כ"ד: "הגר"א הוא בתראה והסכימו עליו כל העולם שהוא גדול טובא... והלכה כבתראה"
בחיי אדם (היה מחותנו) הביא דברי הגר"א ולפעמים חלק עליו. ובנשמת אדם נמנע מלהזכירו כלל. בהקדמתו (בכמה דפוסים) הסביר שאחרי שיצא החיי אדם שמע דבת רבים שרננו על שחלק על הגר"א. וכת' שהגר"א ניחא לי' כשמפלפלים בדבריו וזה דרך ההלכה.
צריך להבין מה שהבטיחו לרחב להחיותה בלי לשאול יהושע והסנהדרין.
על איסור לא תחיה כל נשמה כבר דיברנו בזה בשיטת רש"י ותוס'. אבל יש אזהרה בפרשת מסעי שהנשארים יהיו "לשיכים בעיניכם" ופי' רמב"ן שאין הכוונה שיצערו אותנו גופנית אלא שמעשיהם ישפיעו עלינו.
מהרש"א יבמות סו. הק' למה לא שבר משה את הלוחות עד שראה העגל, הרי כבר ידע שעשוהות שהקב"ה הגיד לו. ותי' הגר"א במגילת אסתר ה יד לא תהא שמיעה גדולה מראייה. (ראש השנה). ותמה האגרות משה יו"ד א רכג ואו"ח ג נ, אם הקב"ה אמר לו אז ידע בבירור גמור. הסביר ר' הוטנר בפחד יצחק סוכות שכוונת הגר"א אינה לענין בירור, אלא שראייה פועלת בנפש הרואה יותר מידיעה.
וביאר בזה הפח"י הטעם שנתעטף הקב"ה והראה דוקא למשה סדר תפלה. ובפרשת מקץ "את אשר ה' עושה הראה את פרעה."
דברי יואל פרשת ראה כת' שבתורה "ראה" פירושה ראה והתבונן.
ר' צדוק צדקת הצדיק רה כת' שהאזנים קשורים למח והעינים קשורים ללב. שורייקי דעינא בליבא תליא.
ובה מתרץ בספר אחרי רואי, קו' המנ"ח למה לא נמנו לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם לשני לאווין. שהכל ענין א'.
ובלעם לא נסה לקלל בנ"י בביתו אלא הלך לראותם "וירא משם קצה העם". וכשלא הצליח עבר למקום אחר "אפס קצהו תראה". ובסוף ברכם כאשר "וירא את ישראל שוכן לשבטיו".
במדרש יורח את ריח בגדיו - ריח בוגדיו כגון יוסף משיתא אשר סירב ליכנס למקדש שנית ומסר נפשו עח קידוש השם. מה גרם הפוכו בן רגע ממועל בהקדש למוסר נפש? רגע א' של ראיית בית המקדש אפע' בחורבנה פעל זאת! (הרב מפונביז הובא בס' יקר תפארת).
הרינו רואים כח פעולת חוש הראייה לטובה. בגלל זה אנו מתפללים ותחזינה עינינו בשובך לציון.
מוסר בענין ראי'. שיהיו תמונות של גדולים בבית. ספרים על השלחן. מעשה עם ספרי משה רייזמאן ז"ל שהחליט להשאירם בבית אחר פטירתו. מעשה עם הדר"ח שמולאביץ ז"ל שבחור התלונן שאין מקום בבית המדרש ומיד קם הגר"ח ללכת - לראות!
ר' יעקב קמנצקי אמר שהמלאכים הלכו אל לוט שאולי בראותם את המלאכים יושפעו לטובה. מעשה עם הסבא מסלבודקה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה