Rashi explains the Posuk 24:13 (וַיָּקָם
מֹשֶׁה, וִיהוֹשֻׁעַ מְשָׁרְתוֹ; וַיַּעַל מֹשֶׁה, אֶל-הַר הָאֱלֹקִים). Rashi says (ויקם
משה ויהושע משרתו: לא ידעתי מה טיבו של יהושע
כאן. ואומר אני, שהיה התלמיד מלוה לרב עד מקום הגבלת תחומי ההר, שאינו רשאי לילך
משם והלאה, ומשם ויעל משה לבדו אל הר הא-לקִים, ויהושע נטה שם אהלו ונתעכב שם כל
ארבעים יום, שכן מצינו, כשירד משה (לקמן לב יז) וישמע יהושע את קול העם ברעה,
למדנו שלא היה יהושע עמהם) As
Moshe Rabbeinu goes up to Har Sinai the Talmid Yehoshua accompanied the Rebbi
as far as he was able to go until the point that they were commanded that they
can no longer go forward. From that point, Moshe Rabbeinu went alone to the Har
Elokim. It sounds so beautiful except if you look back in Parshas Yisro 19:24 (וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְרוָר לֶךְ-רֵד, וְעָלִיתָ אַתָּה
וְאַהֲרֹן עִמָּךְ; וְהַכֹּהֲנִים וְהָעָם, אַל-יֶהֶרְסוּ לַעֲלֹת
אֶל-יְרוָר--פֶּן-יִפְרָץ-בָּם)
Rashi explains how the mountain was divided into boundaries where different
people can go up. Rashi says (ועלית אתה ואהרן עמך
והכהנים: יכול אף הם עמך, תלמוד לומר ועלית
אתה. אמור מעתה, אתה מחיצה לעצמך ואהרן מחיצה לעצמו והם מחיצה לעצמם. משה נגש יותר
מאהרן, ואהרן יותר מן הכהנים, והעם כל עיקר אל יהרסו את מצבם לעלות אל ד') that Moshe had his own boundary, Aharon
had his boundary, the Kohanim had their boundary. There was a point where all
of Klal Yisrael could go until the boundary. Beyond that Kohanim could go until
the boundary. Beyond that Aharon could go until the end of his boundary. Beyond
that Moshe Rabbeinu can go alone.
I
don’t understand, Yehoshua accompanied Moshe to a point that afterwards Moshe
went alone? That is not true. Yehoshua was a Yisrael so he could go to the
boundary of Klal Yisrael. Beyond that Moshe wasn’t alone because the Kohanim
were with him. Beyond that Moshe wasn’t alone because Aharon was with him.
Sounds like a good Kasha to me.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה