J021 - Miracles - 3-7

"היום הזה אחל גדלך בעיני כל ישראל ... כאשר הייתי עם מה אהיה עמך."

פי' שיעבירם את הירדן כשם שמשה העבירם את ים סוף.

"גשו הנה" רש"י מביא מדרש צמצם את כולם בין בדי הארון. ותימה שנס כזה לא יזכר בפסוק. הגר"י קמנצקי באורייתא יט כת' שנס כזה שא"א להשיג לא נזכר בכתוב.

להלן ד יא כת' רש"י (מסוטה לה.) שהכהנים והארון לא עברו כמו כולם בחרבה אלא הארון נשאום באויר. והק' המכתב מאליהו למה עשה נס זה שנראה כאילו ללא צורך.

עוד צ"ע, מאי רבותא כ"כ שיבקע לו הירדן עד שנומר שיהושע יחשב כמשה, הלא מצינו (חולין ז:) שר' פנחס בן יאיר עשה כן גם הוא?

עוד צ"ע שיש סתירה לכאו' בענין נסים בגמ' תענית. המעשה של ר' חנינא בן דוסא שאמר לבתו שידליק חומץ (כה.), משא"כ המעשה של ר' יוסי דמן יוקרת שאמר לבנו "אתה הטרחת את קונך" (כד.), והקושיא מובנת מאליו.

עוד צ"ע דבברכות נד. תנן שהמתפלל לנס הוא תפלת שוא. וזה סותר לכאו' מש"כ הרמ"א (או"ח קפז ד, תרפ"ב א) שהשוכח על הנסים בבהמ"ז אומר "הרחמן הוא יעשה לנו נסים...".

עוד צ"ע מאחז"ל אין סומכים על הנס ומאידך מצינו פעמים הרבה שסמכו חז"ל על נס כמו (ברכות לג.) אין ערוד ממית אלא החטא ממית. ולא עוד אלא שעוזא (שמואל ב ו ו) נענש על שתמך בארון ולא סמך על הנס.

ע' מכתב מאליהו ד  260 שביאר שיש שני סוגי נס: א) מעשה נגד הטבע ב) הנהגה שלמעלה מהטבע. למשל, כשמשה עלה להר סיני לא אכל מ' יום. וכי לאיזה צורך עשה ה' נס כזה? היה יכול להאכילו גם בשמים? אבל לק"מ שזה הוא מסוג השני, ומשה היה אז למעלה מהטבע לגמרי.

בזה מיושב מעשה דרפב"י שעבר הנהר. הוא היה למעלה מהטבע. וכמו שמסופר בירושלמי שתלמידיו רצו לעבור עמו ולא יכלו, ואמר להם שזה מפני שהוא לעולם לא ציער שום בריה. דהיינו שמדרגתו היתה כזו שהנהר כפוף לו. משא"כ משה ויהושע שקרעו המים גם בשביל כל ישראל - וזה נס מסוג הא'.

הארון ג"כ היה במצב שמחוץ לטבע. ה"נס" שהארון לא תפס מקום לא היה נס סתם; מה הצורך לזה. רק כך היתה הוויתו - מחוץ לטבע. לכן ל"ק מה שהקשינו למה פרח באויר על הירדן. גם מיושב עונש של עוזא - לגבי הארון לא נאמר "אין סומכין על הנס."

לגבי נס חנוכה ג"כ כתוב במ"מ ופחד יצחק שהי' מסוג הזה של חוץ לטבע. וא"כ מובן ששייך לבקש "הרחמן הוא יעשה לנו נסים... כמו שעשית לאבותינו."

בדורנו שאין רואים נסים גלויים, מה יש לנו ללמוד למעשה מהנסים שהיו בימים ההם?

עי' עלי שור ח"ב דף תה, שם הוא מתמודד עם הפרדוקס של היחס שלנו עם הקב"ה. הרי פשוט שבעצם אין לנו שום שייכות להקב"ה, והוא רחוק ממנו תחלית הריחוק, ומ"מ אנו נקראים "עם קרובו", "אלקים קרובים אליו."

באמת זה ענין כללי, שאנו צריכים לעבוד עבודה זאת, לקרב אל עצמנו מושגים ודרגות שלכאורה רחוקים ממנו לגמרי. כמו שבהנת התורה אין אנו יכולים להתקרב למדרגת קדמוננו ועכ"ז עבודתינו היא להבין זאת ולעבוד כפי יכלתנו.

מעשה שהיה בבת שהיתה רושמת לעצמה חשבון נפש מדוקדק ולבכות בכיות גדולות על כל נקודת חסרון שמצאה בעצמה. ובקשו מהר' שלמה וולבה שידבר עמה. אמרה לו, "והלא מספרך 'עלי שור' למדתי הנהגה זאת!" הבת הזאת לא הבינה, שיש דרגות שאין אנו שייכים להם עדיין, ואין לנו לחקותם רק להבין המושג העקרי ולקרבו אצלנו כפי כוחנו.

ר' שוואב בספרו על הסידור מדגיש שבתהלים מזמור קמה ("אשרי") הלשון נד בין לשון נוכח ללשון נסתר. ומסביר כנ"ל שאנחנו קרובים ורחוקים ממנו יתברך בבת אחת. ואומר שלכן נוהגים לנענע בשעת התפלה - מתקרבים להש"י ומרגישים כמה אנו רחוקים ממנו, מתקרבים ומרגישים ריחוק.

ובאמת כל ברכה מתחלת ברוך אתה לשון נוכח והשאר לשון נסתר. (א"ה עי' ריש צדקת הצדיך)

ובצדקת הצדיק קנד כת' "כשם שצריך אדם להאמין בהש"י כך צריך אח"כ להאמין בעצמו. ר"ל שיש להש"ש עסק עמו..."

באמת השאלה איננה חדשה. (ברכות כ.) אמר ליה רב פפא לאביי מאי שנא ראשונים דאתרחיש להו ניסא ומאי שנא אנן דלא מתרחיש לן ניסא... אמר ליה קמאי הוו קא מסרי נפשייהו אקדושת השם אנן לא מסרינן נפשין אקדושת השם.

גם כאן אנו נתקלין בדרגה שממנו והלאה. אצלנו מסירות נפש זה מי שמגישים לו במסיבה גלידה מחלב סתם והוא לא אוכל. אכל עוגה ולא גלידה - זה מסי"נ שלנו... אכן גם כאן צריכים להבין שאל לנו להתייאש או לחקות למדרגות רמות, רק לעבוד כפו דרגה שלנו. לקרב הרחוק.

בחנוכה קורין בפרשת הנשיאים. הנשיאים חשו עגמת נפש על שלא זכו לקחת חלק בנדבת המשכן, ולכן באו בראש לחנך המזבח, דבר שלא נצטוו ישראל עליו ובעצם לא היה. אבל ע"י חשקם חודש על ידם מצוה חדשה, ויתכן שנשאר מצוה לדורות, כמו פסח שני (ע' רמב"ן). וזה מה שהי חסר לאהרן הכהן וניחמו השי"ת בבשורת נס חנוכה. הקשר הוא שגם אז לא היו חייבים להדליק השמן שמצאו אבל חשקו לקיים מצוה אף שלכאו' לא היה שייך, וע"י חיבה זאת הביאו לידי נס כזה של למעלה מהטבע.

חיבה זאת וחשק זה צריכים אנו לקנות. בנס חנוכה היה מסירת נפשם לגבי היונים, היום צריכים להלחם נגד היצה"ר שלנו, שהרחוב נכנסת לבתינו.

החפץ חיים שאל את האמרי אמת בכנסיה הגדולה, למה כתוב (פרשת ראה, דברים יג ה) "אחרי ה' אלקיכם תלכו", שהרי "אחרי" הוא לשון רחוק והול"ל "אחר" שהוא קרוב. ופירש דה"ק אפילו מי שמרגיש שרחוק מה' אל יתייאש מללכת אחריו. והאמרי אמת אמר דוקא מי שמרגיש ריחוק הולך אחריו ולא מי שחושב שהוא קרוב.

First Miracles - Beshalach 5772

We make a big fuss over Kriyas Yam Suf, an extraordinary miracle, yet we find in the first Perek of the Chullin 7a (18 lines from the bottom) (מאי בהמתן של צדיקים דרבי פנחס בן יאיר הוה קאזיל לפדיון שבויין פגע ביה בגינאי נהרא אמר ליה גינאי חלוק לי מימך ואעבור בך אמר ליה אתה הולך לעשות רצון קונך ואני הולך לעשות רצון קוני אתה ספק עושה ספק אי אתה עושה אני ודאי עושה אמר ליה אם אי אתה חולק גוזרני עליך שלא יעברו בך מים לעולם חלק ליה הוה ההוא גברא דהוה דארי חיטי לפיסחא אמר ליה חלוק ליה נמי להאי דבמצוה עסיק חלק ליה הוה ההוא טייעא דלווה בהדייהו אמר ליה חלוק ליה נמי להאי דלא לימא כך עושים לבני לויה חלק ליה אמר רב יוסף כמה נפיש גברא ממשה ושתין רבוון דאילו התם חד זימנא והכא תלתא זימנין ודלמא הכא נמי חדא זימנא אלא כמשה ושתין רבוון) that a Tanna was able to split the waters in order to cross. Pinchas Ben Yair was Chileik Nahar Gina’i. When he had to cross a river he caused it to split so that he would cross. Of course Pinchas Ben Yair was a great person one of the greatest Tannaim. Still the majesty of the event of splitting the Yam Suf is presented here in the Torah and is part of our Davening. It is a major event in the history of Klal Yisrael as something that is so extraordinary. Yet we find that a Tanna someone many generations later was able to do the same miracle. This is something that needs some sort of explanation.

When the Navi Shiur began many years ago, one of the first events that we learned about at the beginning of Shmuel Aleph was the taking of the Aron by the Pelishtim in battle. The Pelishtim captured the Aron Hashem which had been taken into battle by Klal Yisrael. That Aron was later returned because of different tragedies that befell the Pelishtim in every place that the Aron was kept.

The Aron was returned by being put on a wagon and cows were attached to the wagon and left to walk wherever they desired. They went straight back to Beis Shemesh to a city of Klal Yisrael. Chazal teach us in Shmuel Aleph Perek 6:12 (וַיִּשַּׁרְנָה הַפָּרוֹת בַּדֶּרֶךְ, עַל-דֶּרֶךְ בֵּית שֶׁמֶשׁ, בִּמְסִלָּה אַחַת הָלְכוּ הָלֹךְ וְגָעוֹ, וְלֹא-סָרוּ יָמִין וּשְׂמֹאול; וְסַרְנֵי פְלִשְׁתִּים הֹלְכִים אַחֲרֵיהֶם, עַד-גְּבוּל בֵּית שָׁמֶשׁ) and Rashi brings that the animals miraculously sang Hallel as they came back to Beis Shemesh. The question we asked then was a very similar question to the one that I am asking here today. The Torah makes such a big deal about the speaking of Bilam’s donkey. Ad K’dei Kach, it is considered such an extraordinary miracle that the Mishnah in Maseches Avos says in the 5^th Perek (עשרה דברים נבראו בין השמשות--פי הארץ, פי הבאר, פי האתון, והקשת, והמן, והמטה, והשמיר, והכתב, והמכתב, והלוחות. ויש אומרין אף המזיקין, וקבורתו של משה, ואילו של אברהם. ויש אומרין אף צבת בצבת עשויה) a number of things were created Bain Hashmashos and one of them is the Pi Ha’ason (פי האתון). The idea that an animal can speak is considered to be so extraordinary and it is presented that way regarding Bilam, yet here we find that cows miraculously sang Shirah.

At that time we found in one of the Rishonim (I think it was the Chiddushei HaRaivad on Maseches Makkos) who said that the Ikkur of a miracle is the first time something happens. That such a thing can happen in the world. The fact that it repeats is not as miraculous because all of nature is a miracle that repeats itself. So every time it rains, water coming down from heaven is a miracle. But nature is a miracle that repeats itself. So although an animal speaking will forever be considered a miracle, still the first time it happens it has a special level of miracle. 

Now I have found that this Yesod is brought by Rav Shimon Sofer who printed the original printing of the Chasam Sofer’s Toras Moshe (Divrei Torah on the Chumash) and anywhere in the Toras Moshe that you have a paragraph with an asterisk at the beginning of the paragraph that asterisk denotes that the paragraph is a Chiddush of Rav Shimon Sofer.

Rav Shimon Sofer on the Posuk of V’shilachti Es Yadi discusses this Yesod on his own. He says anything that already had been before, that is the source of miracles that repeated themselves.  Then it is not as extraordinary when it repeats itself. With that he explains here by Kriyas Yam Suf. The fact that Kriyas Yam Suf is such an extraordinary miracle and yet we find that the miracle repeats itself by Pinchas Ben Yair. So this is the Yesod that he said.

I would add that based on this we can understand that the first time that the Man fell it was an extraordinary miracle and not so when it repeated itself and became nature to the people who grew up in the Midbar. That would explain why the first Man was put away (was hidden) L’doros. This is because the first Man was with an extraordinary miraculous power and therefore, that was hidden.

If you look at the Chasam Sofer he explains with this a Dvar Torah regarding Purim as well