כל המוצאות אותם - "מוצאות" ע"פ פשט צריך לפרש "קורות".
בפרשת מסעי כתוב "מוצאיהם למסעיהם" ונתקשו המפרשים לפרשו.
מלבד זה קשה בכלל איך היו שמות לכל המקומות במדבר שממה. שמא תאמר שהיו מקומות מושב, הרי מפורש בירמיה ב-ו ש"לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם".
לכן מוכיחים שהשמות אינם שמות עצמיים קודמים אלא על שם המאורעות נקראו שמותם. מרה על שם המים המרים, רפידים שרפו ידיהם מן התורה, מסה ומריבה וכו'.
וזה פירוש "מוצאיהם למסעיהם" - שהשמות הם של המאורעות - המוצאות אותם.
ויש מזה נפק"מ להלכה לגבי האיסור לשוב מצרים. שהשואל ומשיב סובר שלא נאסר אלא לשוב דרך כל אותם מסעות. אבל אם אינם שמות של מקומות בעצם ואין שם שום ישוב, מן הנמנע לעשות כן ולכאו' ד"ז לא ניתן להאמר.
מוסר השכל שהקב"ה מנהיג הקורות של כאו"א, וכל מקום שיגיע אדם, הוא ע"פ חשבון - המוצאות אותם. כמו שקרה כאן עם המרגלים שהקב"ה הצליח דרכם ותיכף מצאו את רחב.
ויהי בנסוע הארון - להפסיק בין פורענות לפורענות. מה פשר אלו פסוקים דוקא להפסיק בינם? ועוד יל"ע עמש"כ "כתינוק הבורח מבית הספר" - הלא כל המסעות היו על פי ה' בהעלות הענן, ולא נסעו מעצמם כלל, א"כ למה נתגנו ישראל על נסיעה זאת?
אלא פשוט שענין "כתינוק הבורח" נאמר לא על עצם במעשה אלא על הכוונה, שלא נתכוונו בשביל שכך צוה הקב"ה אלא נתכוונו לברוח מסיני. וא"כ מונן שבאו פסוקי ויהי בנסוע הארון - להורות שיסעו על פי ה' דוקא.
ואומרים "ויהי בנסוע" היום בביה"כ כיון שהיא מעין המשכן. ארון נגד ארון, נר תמיד, פרוכת כו'.
וגם עכשיו שאין לנו עמוד ענן ועמוד אש, צריך האדם להבין שכל מסעיו הם - "על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו". (פרשת בהעלתך, במדבר ט כג)
"בורא נפשות רבות וחסרונן" - הנוסח אומר דרשוני. החת"ס פרשת עקב על הפסוק שמע ישראל כת' שלא מובן בעצם להודות על מה שהקב"ה ממלא חסרונות האדם, שהרי ה' ברא גם החסרון, ואילו לא ברא החסרון לא היה צריך למלאותו? אבל הביאור שאדרבא זה "להחיות בהם נפש כל חי" - האדם הולך וגדל דוקא ע"י קשיים וההתמודדות עמהם.
הרב שוואב בספרו על תפילה כת' שהט"ו ברכות השחר מקבילות להט"ו שיר המעלות בתהלים. ונמצא ש"שיר המעלות ממעמקים" מקביל ל"המכין מצעדי גבר" - (א"ה תלוי בגירסאות אם המכין מצעדי גבר קודם לשעשה לי כל צרכי) ללמדך שהעצה להתמודד עם "ממעמקים" היא לשים אל הלב שהקב"ה "מכין מצעדי גבר". על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו.
מנהג העולם להיות מרגלא בפומייהו "אם ירצה השם". השל"ה כותב לומר כן, אבל הוא מתייחס דוקא להליכה, שיאמר אדם "אי"ה אלך למקום פלוני" - כיון שנאמר "על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו".
"מוצאיהם למסעיהם" - עי' צפנת פענח שפי' שבעלמא אדם נוסע מסיבה שרוצה לעזוב מקומו, או שרוצה להגיע למקום אחר. אבל בנ"י במדבר לא כן היו, שהרי המקומות לא היו להם שום משמעות וחשיבות בעצם, כנ"ל, ונסעו רק - "על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו." ועד"ז ביאר הגמ' שבת לא: "כיון דכתיב על פי ה' יחנו כסותר על מנת לבנות במקומו דמי."
בפרשת מסעי כתוב "מוצאיהם למסעיהם" ונתקשו המפרשים לפרשו.
מלבד זה קשה בכלל איך היו שמות לכל המקומות במדבר שממה. שמא תאמר שהיו מקומות מושב, הרי מפורש בירמיה ב-ו ש"לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם".
לכן מוכיחים שהשמות אינם שמות עצמיים קודמים אלא על שם המאורעות נקראו שמותם. מרה על שם המים המרים, רפידים שרפו ידיהם מן התורה, מסה ומריבה וכו'.
וזה פירוש "מוצאיהם למסעיהם" - שהשמות הם של המאורעות - המוצאות אותם.
ויש מזה נפק"מ להלכה לגבי האיסור לשוב מצרים. שהשואל ומשיב סובר שלא נאסר אלא לשוב דרך כל אותם מסעות. אבל אם אינם שמות של מקומות בעצם ואין שם שום ישוב, מן הנמנע לעשות כן ולכאו' ד"ז לא ניתן להאמר.
מוסר השכל שהקב"ה מנהיג הקורות של כאו"א, וכל מקום שיגיע אדם, הוא ע"פ חשבון - המוצאות אותם. כמו שקרה כאן עם המרגלים שהקב"ה הצליח דרכם ותיכף מצאו את רחב.
ויהי בנסוע הארון - להפסיק בין פורענות לפורענות. מה פשר אלו פסוקים דוקא להפסיק בינם? ועוד יל"ע עמש"כ "כתינוק הבורח מבית הספר" - הלא כל המסעות היו על פי ה' בהעלות הענן, ולא נסעו מעצמם כלל, א"כ למה נתגנו ישראל על נסיעה זאת?
אלא פשוט שענין "כתינוק הבורח" נאמר לא על עצם במעשה אלא על הכוונה, שלא נתכוונו בשביל שכך צוה הקב"ה אלא נתכוונו לברוח מסיני. וא"כ מונן שבאו פסוקי ויהי בנסוע הארון - להורות שיסעו על פי ה' דוקא.
ואומרים "ויהי בנסוע" היום בביה"כ כיון שהיא מעין המשכן. ארון נגד ארון, נר תמיד, פרוכת כו'.
וגם עכשיו שאין לנו עמוד ענן ועמוד אש, צריך האדם להבין שכל מסעיו הם - "על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו". (פרשת בהעלתך, במדבר ט כג)
"בורא נפשות רבות וחסרונן" - הנוסח אומר דרשוני. החת"ס פרשת עקב על הפסוק שמע ישראל כת' שלא מובן בעצם להודות על מה שהקב"ה ממלא חסרונות האדם, שהרי ה' ברא גם החסרון, ואילו לא ברא החסרון לא היה צריך למלאותו? אבל הביאור שאדרבא זה "להחיות בהם נפש כל חי" - האדם הולך וגדל דוקא ע"י קשיים וההתמודדות עמהם.
הרב שוואב בספרו על תפילה כת' שהט"ו ברכות השחר מקבילות להט"ו שיר המעלות בתהלים. ונמצא ש"שיר המעלות ממעמקים" מקביל ל"המכין מצעדי גבר" - (א"ה תלוי בגירסאות אם המכין מצעדי גבר קודם לשעשה לי כל צרכי) ללמדך שהעצה להתמודד עם "ממעמקים" היא לשים אל הלב שהקב"ה "מכין מצעדי גבר". על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו.
מנהג העולם להיות מרגלא בפומייהו "אם ירצה השם". השל"ה כותב לומר כן, אבל הוא מתייחס דוקא להליכה, שיאמר אדם "אי"ה אלך למקום פלוני" - כיון שנאמר "על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו".
"מוצאיהם למסעיהם" - עי' צפנת פענח שפי' שבעלמא אדם נוסע מסיבה שרוצה לעזוב מקומו, או שרוצה להגיע למקום אחר. אבל בנ"י במדבר לא כן היו, שהרי המקומות לא היו להם שום משמעות וחשיבות בעצם, כנ"ל, ונסעו רק - "על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו." ועד"ז ביאר הגמ' שבת לא: "כיון דכתיב על פי ה' יחנו כסותר על מנת לבנות במקומו דמי."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה